איך אני אוכל להעביר לכם את התחושה או הטעם. יש לי מין יובש כזה בכל חלל הפה הקידמי, במגע של הלשון עם השיניים ובשפתיים מבפנים. אכלתי בננה שהבשילה רק ב- 99%.
הערב כבר היה קצת קריר. עוד לא ראו פטמות וכל זה, אבל הצעיף נדמה משומש. עשן הציף את הסיבים הלבנים.
ישבנו אני וההיא. נו, זאתי. בכל אופן היא שיחקה ככה חופשי חופשי עם הירח. הורידה בעצמה לעצמה בלי עזרה של אף אחד. האזהרה ציינה שיש להשתמש בו תחת השגחה בלבד. ובאופן כללי הייתה תחושה, שלמרות שאנחנו קרובות לאלנבי לרוב האנשים היה עוד מצב רוח של אכפת. אהבתי לפרגן לה רטרואקטיבית, אבל אני יודעת שזה לא באמת מה שעזר.
אחרי, בסיבוב בכיכר, חשבתי על דבר מוזר. למה בחרו שלא לתרגם או לעברת את השם 'נודי'? ובמיוחד שזו עוד דמות לילדים.
יד שמאל קצת נתפסה לי, ועכשיו יש תמהיל של בחילת עייפות עם יותר מדי בננה בבת אחת. בחוץ כבר אור לבן.
בא לי לכתוב את המילה "מסמא", אבל הוא מזה לא.
ניסיתי לערבב בינה לבינה ללא הצלחה מרובה. כנראה שאחת ההיררכיות החזקות ביותר בחיים היא של מטפל-מטופל.
יהיה בסדר, סיננתי. "ירוק יותר ירוק" היא דירבנה בחזרה. נפגשנו כך. היה מה שהיה. תגיעו.
למרות כל הפגיעה באגו הכל ממשיך לתפקד. זה כנראה תהליך פנימי של פירמוט. כאב רוחבי במקום אורכי. היא פנויה לטפל בזה עכשיו כשאת הקטנים גירשו. והוא יוכל להיות שלי. או לפחות לנופף גם אלי מהחלון שבצד השני של כיכר העיר.
למה אני לא יכולה להחליט שגם לי מגיע?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה