יום שלישי, 4 במרץ 2014

גיבוי.

גב, גבר וגברת 
גיבוי בעל כורחו.

אני מפנה לך את הגב ואתה מעסה לי את ההארדיסק. 
אנחנו שומרים אחד לשני קבצים מכל הסוגים, אבל לא מכל המינים.
אני דורכת עלייך, אבל בקטע טוב. 
בניסיון למצוא שחרור, לחפש הקלה. 
לפתוח ולמתוח את צוואר (הבקבוק) (הרחם) (בת היענה הפנימית שלי).

מאז שהכרנו אני מוצפת בכוסות בירה וספלי קפה, פוקחת עיניים ומשירה מבט בתוך ערפל ענן העשן שמיתיימר ומיתמר מהסגריה שטחובה בפיך. 
גם אני רוצה להיות, 
טחובה בפיך, אבל בקטע טוב.

מלפף אותי אצלי בפרטי, מתראים בחושך חדרי חדרים ואז יוצאים לשמש ולאור. 
מוצאים את הלבד והביחד עם הקהל של העיר הזאת שמפרידה בנינו ומפגישה בנינו.
בכל פעם מחדש, בכל פעם קצת אחרת.
אנחנו מנסים לאפשר זה לזה לנצח, כדי שלא נפסיד אחד את השני.
סימנים של הנעה לכאב והנאה 
אתה מתבלט בין לגרור ל'העתק-הדבק', 
אני מנקה לכבודך את הדסקטופ שלי, וגם שוטפת כלים. 
מתבוססים בבסיס הנתונים המשותף שלנו, אבל בקטע טוב.  

אני עושה לך גיבוי נעים בעורף,
מנסה להכיל
מחוות 
מילים 
שעד עכשיו לא היו משותפות. 
משתופפות. משתתפות. משתזפות.
הן יוכלו לשמש אותנו כאמצעי לשיחזור המידע בעת הצורך. 

אני מפנימה את המצב החדש.
נושמת אוג'אי פראנאיאמה לכל מיני חללים פנימיים, לתיקיות אנטייטלד ריקות. 
פוגשת עקבותיך בתוכי.
שם הנחתי אותך ולא סיפרתי לעצמי. 
עכשיו אני מוכנה 
(נדמה לי)
עכשיו בא לי לעשות "שר". 
לא לצעוק מגג העולם. לא לסצנות. לא לסטטוסים במרחבים מרושתים. 
כמעט סתם
אני ואתה
צוחקים יחד
בפומבי.
(פרטים אצלי בפרטי) 
(סרטים אצלי בפרטי). 

אבל אני לא מרשה לך לצאת היום מהבית.
אל תזוז לשום מקום לפני שאתה עושה לי ׳סייב׳. 
מוודא שיש לכל זה
גיבוי.

ארכיון הבלוג