שוכבת על המים / דליה רביקוביץ
עיר ים תיכון מסריחה
גהרה על המים
ראשה בין ברכיה
גופה מזוהם בעשן ואשפות.
מי ירים מאשפות
עיר ים תיכונית רקובה
רגליה מוכות גרב,
בניה זה לזה
גומלים בסכינים.
ועכשיו הוצפה העיר ארגזי ענבים ושזיפים
דובדבנים עומדים בשוק לעיני העוברים.
השמש השוקעת ורודה כאפרסק
מי יוכל לשנוא ברצינות
עיר ים תיכונית מסוממת
כמו פרה גועה מיוחמת
כותליה שיש איטלקי עם חול ים מתפורר.
לבושה סחבות עם ריקמה
אבל היא לא מתכונת,
לא מתכונת לשום דבר.
והים מלא סמוך למצחה העיור
והשמש שולח אליה קרניים שופעות רחמים
כאשר יפוג זעמו לעת השקיעה.
והדלועים והמלפפונים והלימונים המתפקעים מצבע ומיץ
נושבים עליה ניחוח קל של בשמי קיץ.
והיא אינה ראויה.
אינה ראויה לאהבה או לחמלה.
עיר ים תיכונית מזוהמת
איך נפשי נקשרה בנפשה.
בגלל משך החיים,
בגלל משך החיים.
