החלטתי לתת במה לקטע קצר, טרי, של כותב אנונימי כמוני בבלוג שלי. אני אוהבת אותו מאוד מאוד מאוד מאוד. תהנו.
הגעתי לקונצרט לגמרי במקרה, שאלתי את הקןנסירז' איזה קונצרטים אפשר לראות, זה היה אחד מהם. באינטרנט אי אפשר היה לקנות את הכרטיס האחרון, בשם של המדינה, ישראל לא הופיעה. רצתי לטיים סקואר לסוכנות כרטיסים. נכנסתי למשרד, ישבו שם שניים, ביקשתי לקנות כרטיס וקבלתי הסבר שאפשר רק דרך המחשב והם לא משרתים לקוחות רק המחשב. הסברתי לו שכבר ניסיתי והוא ענה שפשוט ארשום כתובת בניו יורק והכל יהיה בסדר, ואמנם כך, אז למה משרד עם אנשים שלא מוכרים כרטיסים? נסעתי בתחתית עד רחוב 72 Beacon Theatre .האולם היה מלא בקהל רב מהסוג שנעלם מהעיר, גינסים ומכנסי עור, זרוקים אמיתיים בני 60 ו-70 בגיל של לנון כאלו שראיתי לפני 30 שנה בלי GAP Banana Republic. היפיים אמיתיים בלי בוטוקס וניתוחים. אלו שניסו לשנות את אמריקה בוודסטוק ובאוברסיטת קולומביה שרפו צווי גיוס למלחמה בוויטנאם. המהפכה נכשלה, כולם נוסעים בטיולים מאורגנים ללאוס, קמבודיה והו צי מין סיטי. דניס הופר מת השנה, ארלי דוידסון נסחרת בבורסה, ושרה פיילין היא הנשיאה הבאה של אמריקה. ג'ון לנון נרצח לפני 30 שנה שהייתי בניו יורק, כפי הנראה גם הם היו פה ורק היום נפגשנו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה