זה כמו הקליפ משבוע שעבר שגורם לכל בחורה סטנדרטית לרצות להיות חתיכה עיוורת שמפסלת בהינף יד פורטרט ראש של ליונל ריצ'י. ראיתי בתגובות שמישהו כתב שמאחורה זה נראה כמו פררו-רושה. אני לגמרי מסכימה.
רפאלו זה השם של הפררו הלבן. הוא עשוי מצופה קוקוס. כוכוס. סתם, אמרו שפרובוקציה מביאה קהל, אז אמרו.
ההרצאה הבוקר הייתה בכזה שיפוע שאני בטוחה שהארכיטקטורה השפיעה על התוכן. ישבנו קרוב ולמרות שלא היו ניצוצות רוק של אוצרים כוכבים אני שואלת את עצמי איך כל זה היה נשמע מגבוהה. או שאולי הייתי צריכה להתלבש יותר יפה. ידעתי לזהות בשם כמעט 50 אחוז מהקהל אם לא יותר. המגניבים והצעירים מילאו את המדרגות. ומלא שמות מילאו את החלל שבין ההיסטוריה לתיאוריה. לא, לא קוראים לי אראל'ה. לא, אני לא יכולה להגיד שבגיל 12 כל מה שרציתי בחיים זה לראות תערוכות אמנות. וגם עכשיו יש ימים שזה פחות מתאים בהם. אבל השאלה מה לי ולזה. מה לי ולהם. מי ומה הם בשבילי. מה ומי אני בשבילם. למה ככה ולא אחרת. ומה יהיה. כרגיל. שאלות שלא שואלים כדי לא להסתבך אבל אותי הם מעניינות.
הנס, למה אתה אלרגי, הנס? הלו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה