למרות שזו אני שעמדתי מאחור. לא אני זו שדחפתי אותה קדימה. כל העומד מלפני מצדדי ומאחורי הוא העומד.
יש לי מהיום בבוקר קצת פוני הצידה, וחוץ מזה לא איבדתי את הארנק אלא רק שכחתי אותו איפשהו כך שהזהות שלי פחות בסכנה.
באופן קבוע וחד פעמי גם הייתי היום באיזשהו טקס ממשלתי לעידוד היצירה הכתובה. היה אנתרופולוגי משהו. מצחיק עצוב מריר משהו. מאוד ישראלי, מאוד בעברית. אני זוכרת לשבת בכיתה ג' ו- ד' כל בוקר ולקרוא. חצי שעה ביום לקרוא. לא חשוב מה ולא משנה באיזה קצב. זו לא תחרות. שרה הסבירה שזו דרך חיים. היא צודקת. היום ישבה בקהל "איה הג'ינג'ית" המקורית. פגשתי אותה כבר פעם. כל פעם אני המומה מחדש איך היא לא לובשת את אותה חצאית פליסה צהובה מצמר שגירדה לה נורא, או את הסריג עם הצווארון העגול, או עוד דברים שאני זוכרת במעורפל מהמלתחה שלה, שהייתה בעייני שיא האקזוטיות בזמנו. אני חייבת לחזור לקרוא. אני חייבת יותר לכתוב.
אורלי כותבת: "רציתי בחלום להיות חברה בקיבוץ בית השיטה, אף על פי שאין לי מושג מה זה, ואני לא כל כך בטוחה שאני יודעת איפה זה, אבל רציתי". פוצ'ו היה בהכשרת בית השיטה. איזה עולם קטן הא?
אה, ותראו ליוני יש אתר http://www.yonirechter.net/ ויש שם מלא מוזיקה יפה ברקע.
אני מאוד אוהבת נמשים. זה סקסי בעיניי. הנה כמה ג'ינג'יות חשובות שקרובות לליבי> איה, אן (מאבונלי), בילבי (בת-גרב) וגם קרן שבא לי לאחל לה (דווקא היום!) באופן אישי לילה טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה