בקומה שנייה ממש קשה לעשות על האש.
גם כשעוד היתה המרפסת, לפני השיפוץ ולפני שסגרו בשביל יובל את החצי חדר בגבס, היה בקומה השנייה בביאליק 8 ממש קשה לעשות על האש.
אז הם עשו בכאילו. אהוד היה נוסע לקראת שתיים עשרה למפגש גשר הירקון ובאחת הם כבר היו מנפנפים בצלחת פלסטיק מעל הבשר שעל המחבת מעל הגז. לא היה מי יודע מה עשן אבל ליעל זה לא הפריע, להפך. יובל היה אסמטי כבר מגיל קטן וזו הייתה עוד דרך מחתרתית של ההורים להשאיר אותו במרחב המוגן. על האש עם פיתות ועם חריף לא חריף אבל בלי דשא ובלי צפיפות אוכלוסין של תיירות פנים.
המנגל המזוייף היה חגיגה אמיתית וחזר על עצמו כמעט כל שבת שניה או שלישית, כשהם לא היו נוסעים להורים של יעל בקריית אונו. רק אחרי שטלי נולדה והתחילה לללכת, הבית נהיה כבר ממש צפוף, אפילו למנגלים בכאילו. הם העיזו פעם אחת לנסוע יחד לאכול על האש. בחוץ.
מסעדות בתחנת דלק זה אף פעם לא כל כך זול כמו שזה נראה. בחשבון פשוט גם משפחה של שלוש נפשות וחצי יכולה לצאת בנזק כבד. וגם הדלק יקר. למרות שזה כל כך קרוב לתחנה עצמה.
כבר בחנייה יעל התקשתה לשמור על קור רוח, אוהד ראה לה בפנים את הגועל מכל החיידקים שתוקפים את הילדים היפים שלהם. היד שלה הידקה בעצבים את חבילת הג'מבו של המטליות הלחות שזכרה להביא. "תשיארו את הצעצועים והג'קט באוטו" היא זייפה חיוך לעבר המושב האחורי.
הבעלהבית מזהה את הפנים של אוהד מכל המשלוחים כל השנים. הוא מופתע מאוד לראות את כל הפמלייה מתארגנת מסביב לשולחן הדביק ומביטה בתפריט המיושן, שהיה מודפס על נייר זול, ששימש גם כפיילסמנט. יעל והילדים מבקשים לגלות מנות אקזוטיות ומתייעצים בקול מה יזמינו, כאילו שלא היו אלה אותן מנות מוכרות מהחמגשיות אלומניום.
"מה זה חומוס פיטריות? עם מה זה בא?" יעל מפשלת ושואלת בקול רם. אהוד שואל את עצמו בלב איך יסתכלו עליו בפעם הבא שיבוא, אם בכלל, ומנסה להיזכר איך קראו לשיפודיה ההיא ליד גשר מעריב, שם עוד לא ממש מזהים אותו.
לקראת סוף הארוחה ה"שף" מדגים לילדים המוקסמים בישול גורמה מה הוא: "קודם הופכים את הכלי פלסטיק הקטן על צלחת ומחזיקים חזק" הוא מתאר, בעוד הקצף הלבן והקשיח מתגלצ' בקלות לצלחת מתוך המיכל התעשיתי. "ואז רוטב שוקולד" הבקבוק משפריץ בנדיבות קולות לחץ אויר גסים "ואגוזים! וקוקוס!" הוא ממשיך לפזר בכפית פלסטיק קטנה. קלאסיקה.
כשהם קמים ללכת טעם הבוואריה המתוקה מדי עדיין בפה, על הכפית, על המפית ועל החולצה הירוקה של יובל, שיעל תזרוק בלילה לפח, בלי לנסות אפילו לכבס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה