"שני אנשים יושבים על הדלפק בתוך בית קפה שנמצא בקומת הכי עליונה של הקניון, אחד מהם פונה לשני ואמר לו : יש פה זרמי אוויר מאוד מוזרים ליד הבניין, רוצה להתערב שאני קופץ מהחלון ולא קורה לי כלום ? הוא הולך לחלון קופץ ממנו וכעבור כמה דקות הוא נכנס שלם ובריא בכניסה של בית הקפה, הבחור השני נדהם והוא בעצמו איש שמאוד אוהב אתגרים ודברים מיוחדים, הוא ניגש גם אל החלון וקופץ. הוא נפל על המדרכה ומת. הברמן פונה לאיש הראשון שקפץ ואומר : "סופרמן, אתה מזה דפוק כשאתה שיכור!"
את ההגיגים אני אשאיר כרגע לעצמי. תערוכות סיום הן כנראה דבר רגיש והאמת היא שכבר מעכשיו מעיבה עלי התחושה שאני "הבאה בתור"...אבל אין סיבה לחסוך ממכם את הדימויים הנבחרים מראש ההר. להצצתכם אודה:
דין ו- דברים מהעת האחרונה >>> אס אם אסים כפי ששלחתי לביתי
פארמינדס ספר "אחת" בקול רם.
הגעתי למסקנה שאם אני עד הסוף מבינה כנראה שמשהו לא בסדר.
"מפאקמן ועד באבלס- עיגולים ומהלכים במרחב הוירטואלי בראי הזמן"
הריח של האלהאש כמעט בלתי נסבל. (ע'). סוף לעצירות, אין.
פיטנגו, פלמינגו. חיות אחרות.
"רישום שלאחר מעשה". עבודת אמנות שלא עובדת. (לא ג'ודו אלא קארטה) ARTRA
(מפולנית:) לדאוג= אהבה. טו טייק קר- וגם- טו וורי
לשיעור הבא יש לקרוא עד עמוד 69 ועד בכלל בכתבי יואל הופמן.
במיטבי, לא. אני. מ-0 ל-100 ומכל הבא ליד. פליי מי טו דה מוווווווווווווווווווווווווווווווווון
ופתאום אני נזכרת באיזה אחד, סגל שמו. ואולי זה לא קשור בכלל אלי. אבל מגיעה לו אהבה. לכולם מגיעה.
| אני אוהבת אותך, אלתרמן שלי | מה אעשה כל הימים והלילות, ואתה רחוק. פחד תוקף אותי למחשבה שמשהו יקרה ולא אראה אותך, שמשהו יקרה ולא אהיה על ידך.
אין לי רגע חיים בלעדיך.
הטבע המקולל שלי, הקלות המדומה או (לא מדומה) החיצונית. יודעת אני אינני יכולה להיות טרגית, נראית אני כמו ילדה אומללה וכועסת, אבל תאמין כמו ילדה, אומללה באמת ולגמרי בלי האפשרות הקטנה של משחק או פוזה.
רע לי רע מאוד שכולי בך בכל תנועה שלך, בכל חוט שבבגד רע לי שאתה אינני יכולה, אלתרמן שלי אני בוכה, אני רוצה אותך על ידי, אני רוצה שתאהב אותי, אני רוצה לנגוע בך, להסתכל בך, לחוש אותך. אצא מדעתי, אני רוצה להיות על ידך. תעזור לי, רחם עלי.
אלתרמן, אני בוכה, תבין ,אינני רוצה כלום, אינני רוצה דבר בחיים, החיים זה אתה לגמרי ואני רוצה אותך.
תהיה טוב אלי ותאמין לי ואל תשכח זאת לרגע, כי הרגעים שאני רואה אותך, הם הכל, הכל לגמרי ולעולם.
רחם עלי, אלתרמן שלי, אני מתחננת לפניך.
שלך צילה
| אלתרמן שלי, | מה לעשות לגעגועים שלי אליך. מה לעשות לאהבתי, והיא מתחדשת יום יום רגע רגע. האם יהיה לי הכוח לשאת והיא גדולה וחזקה ממני. תעזור לי אלתרמן שלי.
הרי לעולם אשאר בצד, לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא אוכל לגהץ לך כתונת והרי בשבילי זה היה שיא האושר.
לא נחוץ לי דבר מלבד אהבתך. אין דבר העושה עלי רושם, ואין דבר המוכשר במשהו לעורר את התלהבותי בלעדיך. ואיתך הכל.
לכל יש משמעות ומובן וערך. על העושר שישנו בעולם, כל הכבוד וההצלחה והכל אין בהם הכוח לעמוד מול חיוך אחד שלך.
יקירי, אינני יכולה לחיות. אני רועדת מגעגועים. אני עצובה מאוד ואולי מרוב אושר, הרי אני על ידך, הרי אתה הולך לידי יושב איתי, כועס על (על לא דבר) ואולי לפעמים גם אוהב. תעזור לי.
צילה |
|
|
|
|
|
|
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה