מה זאת אומרת "מעמידה מכונת כביסה"?

יש ימים כאלה, כלומר יש ימים ש.. כמעט תמיד, כלומר כל יום אני. חושבת במינונים לא בריאים. פתאום ורעמסס. אל תזוזי. מה זה היה? אני לא יודעת אבל הנה בא עוד אחד. על הצורך הקיומי ביצירתיות ועל רעיונות גאוניים. על הקשר בין גיל וכישרון, או יותר נכון בין גיל לפרספקטיבה. על המציאות שמתוכה נוצר תהליך מחשבה יצירתי שמוליד רעיון (טוב או בעיקר חכם) ואז היכולת לתרגם את הרעיון בצורה פיזית. אמנות מעולה.
אתמול הייתי ביום ביקורות מרוכז של חברים שלי כאן (לי אין את זה כי...אין לי כוח להסביר לכם, אבל כאן במערכת חילופים זה כנראה לא באמת פריבילגיה) ונהנתי מאוד מהאמנות ומהתכנים ומשלושת המרצים המבוגרים שידעו כמעט תמיד איך להגיד מה. בעייני, אם מתוך 9 סטודנטים שהציגו ל-3 יש תערוכות ברמה ממש מוזיאלית ולעוד 2 יש עבודות שהייתי שמחה לראות בגלריה המצב לא טוב אלא מצויין. הם צעירים יפים ומוכשרים ואני מקנאה, או מקנאת, כי נדמה לי שאצלי הכל ארעי תיאורטי ומסובך לעומת הפסלים האלה והציורים האלה. הסיפוק שיש משהו שאפשר לקחת הבייתה אחר כך. או למכור/ לאגור/ לשבור/ לאסוף/ לאחוז בו. מתי הם הספיקו להיות אמנים? איך הם יודעים איך לעשות אמנות? ומתי אני נהייתי פילוסופית בגרוש? *לדבר על במקום לעשות את*. לחכות ל- במקום לקום וללכת. נסיך או אביר על סוס לבן. זה לא כדאי בימינו. לבן מתלכלך ממש בקלות.

הייתי עושה הרבה דברים אחרת. אני אפילו מתביישת להגיד את זה בפה מלא אבל זו האמת. המחשבה הזו תוקפת אותי, אבל המקור שלה הוא לא מצער. אני לא מצטערת על מה שעשיתי, אני פשוט מצטערת שלא עשיתי דברים אחרת ואז המחשבה הזו גורמת לי צער. זה נכון שהכל מסתכם במיתוג ובנקודת המבט או הזווית שבה הדברים נבחנים. אני מביטה בי מביטה בעצמי ויש לי כמה דברים להגיד, להוסיף, להעיר. להכיר. גם לעיר מלשון לקום. להאיר מלשון הצללה. ואם אמרנו שכרך א' הוא ארץ הפלאות אז כרך ב' הוא מבעד למראה. המראה היא הסטודיו שלי. הניסיון להכיר את ה-here and now ולהתעמת איתו. כמו משחק מחשב, אני לא עולה לשלב הבא אף פעם. אני תקועה בשלב הזה עד שאני אצליח לפצח את הדרך ולהתגבר על המפלצת. עד שאמצע את המפתח שמתאים לתיבה. אולם ההצלחה נחגגת בחטף. ואני כבר תקועה שוב רק שהפעם אני כבר בשלב הבא.

הבטחתי לעצמי להוסיף ברכה אישית לקורא הנאמן א'- מזל טוב עגול (נדמה לי?) וגדול. לשנים רבות של בריאות: נעים בידיים, צבעים בעיניים, רייחות באף, טעמים על הלשון וצחוק באוזניים. שמעתי קצת רכילות מארועי היום ואני בכנות יכולה להגיד שאני עדיין שואפת על בסיס יומי לעשות סלטות באויר גבוה גבוה.