רואה ורוד קונה שחור בחוץ אפור

ציטוט פיצפון/מבוא להגדרה מתוך: רולאן בארת/ שיח אהבה
המשקפיים השחורים
[להסתיר (Cecher)] ציור-לשון של שיקול-דעת: הסוביקט האוהב שואל את עצמו לא אם עליו להודיע לנפש האהובה על אהבתו עליה (אין זה ציור-לשון של וידוי), אלא באיזו מידה מוטל עליו להסתיר מפניה את "מבוכות" (המולות) אהבתו: תשוקותיו, מצוקותיו, בקיצור חריגותיו (ובלשונו של ראסין: ט י ר ו פ ו ).

תכירו>זו מיה מאוד חשובה:
http://www.youtube.com/watch?v=xrWNXLPFz40 אימג'ים שמערכו אותי לגמרי ורודפים לי את התודעה.
http://www.youtube.com/watch?v=MhEOOpbJKEc&feature=quicklist מיה דרן מדברת. תקשיבו טוב.
(לרגע קצת הלחיץ אותי כמה שהשמות שלנו דומים)

המילה אמנות לוחצת עלי ממש בזמן האחרון. לא רציתי להגיד כלום אבל נדמה לי שהיא פתאום קטנה. לא עולה עלי. כאילו התכווצה במייבש. אולי בעצם היא גדולה עלי מדיי. אני טובעת בה. היא מנצחת אותי שוב ושוב. חזקה ממני. אני שותתתת דם על רצפת הזירה. קרב לא הוגן. היא בכלל לא צריכה אותי בצד שלה אבל אני חייבת אותה ליידי, שלי, אצלי. אמ(נו)ת. הרי ברור שאם מישהו יבכה כאן בסוף זו תהיה אני אז לפחות שאני אזמין קהל.

כבר שנים שיש לי בארסנל של הפרצופים שלי (אני קוראת לזה "תנוחות פנים") חצי חיוך. מין נטייה פנימית כזו, אולי חוסר סיפוק, תגובה לא מוחלטת. (הי ר'!-(איך במילואים?) זוכר איך היית מנסה 'לתקן' אותי?) פתאום נורא שמחתי לראות את מתי כספי מחייך ככה (זה ממש ממש בהתחלה של הקליפ) http://www.youtube.com/watch?v=0nG3Z_tBeRY&feature=related . אני קצת מעוכה והחיוך קצת מעוך בהתאם. צרת רבים חצי (הכינה) נחמה.