יום שני, 29 במרץ 2010

972+

חול ושמש וים. פתאום גואה בתוכי זיכרון ילדות מחוף גורדון
מדריכה על ספידים צורחת למיקרופון אבל בעיברית יפה
מעגל אינסופי של קהל יחנ'ה בסנדלים
בעקרון זה שיר נפלא של יוסי בנאי
הגרסה שלפניכם היא עם התנועות למתקדמים. בקרוב אצלי
http://www.youtube.com/watch?v=ZUTWMycZzhM

בדיוק כרגע. אין לי מצב רוח. ירידה לצורך עליה. אני לא זוכרת איך עושים את כל זה. איך בכלל רוצים את כל זה.
למלא משהו תוך כדי שהוא מתרוקן. אני נושפת לתך הבלון האדום בכל הכוח. בבלון יש חור קטן והאויר יוצא ומשתחרר בקצב עדין ויציב. אנני מבחינה בחור. אני משיכה למלא את ראותי ולרוקן אותן בכוח לתוך יריעת הפלסטיק הקטנה ללא הועיל. איפה הילד ההולנדי שלי? מישהו שיתן לי את האצבע הקטנה שלו. מישהו שיחזיק לי באצבע הקטנה של הרגל. אולי בתנוך האוזן. אני זקוקה ל"הארקה" ממני אל המציאות ובחזרה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A7%D7%94

בהגדה באנגלית לבן התם קוראים : "the simple one" זה מאוד מצא חן בעיניי. כל השאר סתם היה נשמע לי מוזר. היתה למישהו כיפה עם הדפס של מצה על הבד. חוץ מזה היה בסדר ב'סדר'. אם כבר אז הצרה הכי גדולה שלי היא ששינו את הממשק של יו-טיוב ואני מפחדת שיהיה לי הרבה יותר קשה ללכת לאיבוד מעכשיו. קראתי באיזה בלוג הצעה להחליף את המילה "סדר" ב"בלאגן". תנסו. זה נפלא.

גידיליגידיפהגידישם. איך אפשר להתגעגע למשהו שבכלל לא היה?
http://www.youtube.com/watch?v=eLfgImqmI-M&feature=related

תגובה 1:

ארכיון הבלוג