N-Y-C here I-M
סיכום זריז של יומיים בתפוח הגדול והרטוב.
אני ומיכל ואני ומרינה. לא, באמת. זמן אייכות וכל זה.
יש לי כל כך הרבה מחשבות ומה להגיד ולא נראה לי שזה משנה. ניו-יורק לא צריכה אותי אבל מדי פעם אני צריכה אותה.
מתקתקת קווים במטרו. קפצנו לרקוד בברוקלין. קפה באפ-טאון. הזלת ריר בכמות לא רצוניות בסטודיו של הקופר-יוניון. אמא יש רק אחת. הסופר כלונה-פארק. דברים של ה-בזול ודברים של ה-ביוקר. לימוזינות לבנות שמחכות. אינסטליישן מטריות אינסופי. מפעל חיים בתחום האמנות. המשמעויות של המילה "הכרה". גרבי שקיות פלסטיק. ג'אנק איכותי וערגה לדברים שבאים במצב צבירה של קרם. סכ"ה הן דומות. שתי נשים חשובות וחזקות שיש להן השפעה ישרה על החיים שלי. ואני עוד אחזור. לניו-יורק, למיכל, למרינה.
רשימת דברים:
>הקשר בין הלחיים של הפנים ללחיים של התחת (ביחיד-לכי לחי)
>למצוא דרך להישאר במקומות שאני אוהבת אחרי שהם נסגרים לקהל
>המונח "משתמש קבוע"
>למשוך (לה) בצמה
>איך הרגע של המפגש מוחק את תקופת ההמתנה
>דברים שמכרסמים. קנאה, רעב, חיות
>גם אני וגם אבא שלי כל הזמן מתנתחים.
>גאות ושפל בהקשר של איפור
>הצבע שחור
>דברים שבאים בסגנון של שיש. עוגה, גבינה
>חופשה בתוך/במהלך חופשה
>לנסות להבין למה אני אוהבת הפתעות
(*) זה המספר מבקר שלי בפרופרופרמנס של מרינה אברמוביץ במומה. בסוף הוצאתי לשון, היא לא התרשמה.
נ.ב. האם רחוק מהעין זה בהכרח רחוק מהלב? אף אחד לא העיז להגיב באופן רישמי (או לא רישמי) על התמונות. האם האמנות מתנקמת בי וכולכם מכחישים אלי כל קשר? האם זו הקנאה בשפם שבלעה את לשונכם?
http://www.youtube.com/watch?v=ojbMYzB4Y7c&feature=related
השבמחק