אספירציות. לא יודעת איפה להתחיל ואיפה דבר אחד נגמר.
חשבתי בהקשר של סאונד על משהו שהוא רב-ערוצי, מולטי-צ'נלס ואז עברתי לחשוב שוב על פיצול אישיות. לשמוע את עצמי במונו או בסטריאו. מי בכלל קורא את השטויות האלה ולמי יש כוח להיות כל הזמן כל כך רפלקטיבי על החיים ועל כל דבר קטן.
עכשיו שלוש וחצי בבוקר. זה לא שאני לא נרדמת, פשוט עוד לא הלכתי לישון.
ממש לפני שנסעתי הייתה תקופה מטורפת של אנרגיה ואנשים סביבי כמו מגנט. הלכתי על האויר, הדם בעורקים שלי תסס. כשהגעתי היה "הלם החדש" והיי של התרגשות ואנרגיות לקראת הבאות. הסופש האחרון התאפיין בעיקר בניסיונות אינסופיים לריכוז בלימודים ולהעלאת המורל אחרי שנמאס לי מהבדיחה הזו. והלילה. הלילה אני שוב כאילו נורא מתרגשת מבפנים. אני לא מרגישה שקרה משהו ספציפי שיצר אצלי את ההדף הזה. הדברים שכרגיל מעניינים, משמחים או מרגשים אותי מתגלים סביבי לעיתים תכופות מספיק לטעמי. אני גאה בניסיון המתמיד שלי להתגבר על הפער והחסכים, אבל אני לפעמים לא אוהבת את כל ה"אנושיות הזאת" שיש בי. אניגם רגילה וגם מיוחדת וגם סתם וגם מכוערת וגם יפה וגם וגם וגם.אניגם.
אולי זו לא התרגשות אמיתית, יותר כאב בטן פנימי, מרוכז.
אני כאילו לא בנויה לעולם הזה בעצם. אני בבופה ענק. "תקחי מה שאת רוצה ילדה". מציעים לי הכל אבל כדי לטעום אני צריכה לקחת וכדי לקחת משהו צריך לבחור. כשזו חנות של הכל בדולר זה נורא ואיום מבחינתי, אז איך זה (מ)רגיש כשמדובר בחיים עצמם.
צריכה להפסיק לפחד מרעיונות ולהתחיל ליישם אותם. בכלל, חסר הרבה במימד הפיזי של הדברים בחיים שלי. לשבת לכתוב זה כמעט קל לי מדי. אף פעם לא נגמר לי מה להגיד. אני מבקשת שקט.דממה, כשתקראו לה היא תתפוגג.
(כן, אני דרמה קווין מרחוב קווין)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה