אז ככה, כל בוקר אני מבטיחה לעצמי שאני לא אפספס את התחנה של הביתספר וכל בוקר כשמודיעים במערכת כריזה(=קריזה...) את השם של הרחוב המבוקש אני בטוחה שהפעם זה יצליח לי ואני ארד כמו שצריך. זה עוד לא קרה. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה להסביר כל כך למה. נדמה לי שבפעם הראשונה פשוט פיספסתי את התחנה, פעם אחת משכתי את הכבל(שזה כמו ללחוץ בפעמון) ולא ירדתי במדרגה הנכונה (שפותחת את הדלת אם אתה עומד עליה כשהקורנית עוצרת) , פעם אחרת שחכתי למשוך בכבל והייתי במקום (נדמה לי) אבל הדלת לא נפתחה. זה פשוט עוד לא הסתדר. בדרך הביתה אין כל כך הרבה בעיות. פעם אחת פיספסתי וירדתי תחנה אחרי ופשוט מיתגתי את כל הסיפור מחדש ואמרתי לעצמי שזה בכוונה כי רציתי להכיר עוד קצת את האזור...
אני מבטיחה להמשיך לנסות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
ארכיון הבלוג
-
▼
2010
(188)
-
▼
ינואר
(16)
- מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני
- אני מיליונרית של הכל בדולר...
- סיבוב ליילי
- כל הטעויות זה במקור
- טכנולוגיה בגרוש
- הסתכלתי הרגע ועכשיו בדיוק אפס מעלות. שווה.
- 411
- ללא כותרת
- מעוניינת לשתף אתכם בחלקים מתוך רשימות
- מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?
- נהג, תעצור לי בפינה!
- 88 בקנדית זה 91
- טורנטו 1985
- (איך מסדרים כאן את התמונות?)
- תיאום ציפיוות עם המציאות ושיעור ראשון בקנדית
- רואים את סי-אן טאוור מהחלון שלי
-
▼
ינואר
(16)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה