ma-ya is attending reality

מחשבות מנקרות את גופי. תוקפות איבר אחרי איבר.
כבר דיברנו פה פעם על ציפיות. אני צועדת במסדרון ארוך מלא דלתות ומתקדמת לאחור.
הידיות זהות. הסילואטות של חורי ההצצה שונים זה מזה. והמציצים משתנים בהתאם גם הם. בכל זאת, הכאוס יש בו סדר פנימי.
היו-טיוב מסווג אותי בקטגורית אל -חזור. כל הזמן מציעים לי שירים של שלמה ארצי. אני עומדת איתנה על המעט שהוא שלי. נאבדת בכוח. ומגיעה שוב לאותה נקודה. אבל עכשיו היא מוכרת ונעימה. http://www.youtube.com/watch?v=YobhTuiFKww&playnext_from=TL&videos=NWKXaihG3dI&feature=grec

כותבת את השם (שלי?לאו דווקא) בריפיט. שומעת את השיר בריפיט. מין רצון עמום להיות בעומס. אבל בעומס מהסוג הנכון. הלו"ז גמיש. הראש גמיש. השריר גמיש, אבל לא מהסיבות הנכונות. הגוף רוטט. מילים נוראיות עם קונטציה של חדשות כמו "הדף" ו"רסיס" חוזרות למקור ומוקטלגות אצלי בראש מחדש. האגלית מבדילה לי את העיברית. העולם פונה אלי במייל dear maya יש לכולנו הצעות שאת פשוט לא יכולה לסרב להן. נלחמת בעצומות ומכתבי שרשרת. עמותות ללא רווח נראה לעין. שאלות קיטבג, מחשבות שנמרחות כמו מסטיק. פתאום הבאבל טי מזה לא טעים לי. ההורמונים והאטומים והג'יטונים. הכל ניתן לפרוט. לפרוט על מיתרים/ על העצבים. http://www.youtube.com/watch?v=NA9mxA9B0OQ&playnext_from=TL&videos=Ffg2X4fV5eE

http://www.youtube.com/watch?v=V3oa-X9EN_U&feature=related אין צורך לקרוא בין השורות. אבל את האותיות הקטנות אסור בשום אופן להפסיד. מעניין אותי ללמוד על ההיסטוריה של המחוות/ ג'סטות הפיזיות של המציאות שאני מתקיימת בתוכה. מי המציא את המחיאות כפיים? מתי יש פעם ראשונה תיעוד של מחיאות כפיים מהקהל (בטח בתנ"ך...) מי הראשון שעשה קולות של ציקצוק עם הלשון? באיזו נקודה גאוגרפית על הגלובוס נולדה הקריצה? אני מדמיינת את האשה הראשונה צוחקת בפעם הראשונה ממשהו ומזה נבהלת.

http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related הרי מתישהו אני צריכה לחזור קדימה.