מסקנות וקללות.

המצלמה של הסקייפי התגלגלה על השטיח והפריים המושלם שלפניכם הוא טעות כל כל כך יפה בעיניי. תגדילו.

השראה = ריח של בצל מטוגן.

ברגע שגורמים לאנשים לצחוק אין דרך חזרה. ברגע שגרמת לאנשים לצחוק זה מתחיל להיות ממכר. היום היה השיעור פרופורמנס האחרון. חכיתי ממש לסוף ורגע לפני שהתפזרנו חלקתי עם הכיתה "מחווה פיזית" שחשבתי עליה כבר זמן מה. זה קשור לעניינים של שליטה ומחשבות על מריונטות-אנושיות, לסיפור של מיקי מאוס מפנטזיה ולקשרים וקשירות שהן אמנות בפני עצמה. חשבתי על מי מפעיל אותי ועל פתרונות יצירתיים של פירוק והרכבה. זה גם מדבר על הצל הגדול שעושה איש קטן, על האשה(=צוואר) ש'תומכת' בגבר(=ראש) ומסובבת אותו לאן שהיא רוצה.... ולא משנה כמה התיאוריה גדולה וכבדה ככה הרעיון צריך להיות עוד יותר פשוט. קשרתי בחוט לבן את האצבע שמשמאל לזרת שלי ברגל שמאל שלי (תהרגו אותי אם אני יודעת איך קוראים לה עכשיו באמצע הלילה) ומשכתי בחוט. פשוט פשוט. פשוט.

אה, קבלתי A על איזו עבודה קצרה שכתבתי. לא יעזור כלום, זה מרגיש טוב החרא הקטן הזה. אות בצורה של מגדל אייפל. הגעת! הופעת! עשית! זה טוב. ועכשיו כל ה-B ממקודם מחווירים. האות הראשונה הראשונה והאחרונה ואיך שהיא משנה....(בת-זונה!).