יום חמישי, 29 באפריל 2010

!!!Third time I - scream

:the new news
.i am in New York and New York is in me
.in my mind the blog is moving towards a more international phase
...stay-tuned as i keep you in the loop in English, Gibberish and Hebrew
(a known Canadian ones said: first we take Manhattan, then we take the Berlin)
,all the best to all of you
go do some art or some thing nice...M
(and try the link in the title)

יום שני, 26 באפריל 2010

אני מצלמת את עצמי מצלמת את עצמי מצלמת את עצמי מצלמת את עצמי מצלמת את עצמי מצלמת את

רפלקסיביות. רפלקסים. מכה בברך. רפלקס הקאה. מצלמת רפלקס. מיצמוצים, מציצות אחיזות לחיצות ולפיתות. אני חושבת שצריך להמציא סוג של קשר בהקשר למילה הזו. (התכוונתי לקשר כמו כפיתה, קשר של חבל. אבל כשקראתי שוב ראיתי שגם קשר בין אנשים יכול להתאים כאן. מערכת תקשורתית בין האחד לעצמו/שניים או יותר שמבוססת על תגובה מדבר לדבר לדבר לדבר לדבר עצמו).

מויקיפדיה: "רפלקס או בעברית החזר, הוא תגובה לא רצונית של הגוף לגירוי חיצוני. תגובה זו משמשת בדרך כלל מטרות הישרדותיות. (...) מרבית הרפלקסים נעלמים כבר במחצית השנה הראשונה." וגם: (ממקור נוסף) "תנועה מהירה, אוטומטית (בלתי רצונית) ולעיתים קרובות בלתי מודעת".

החזר מס.

האם ניתן לשחזר או לייצר הדמייה מחדש בגוף של הרגלים שמבוססים על הרפלקסים המקוריים שלנו? (איך אני מגדירה רפלקס ביחס למושג 'אינטואציה'? הכי קרוב שהגעתי זה אחד בגוף ואחד בראש!?!?!?)
"אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב". אדיר.

"פטיש-רפלקס", איזה חפץ מוזר זה. הפטיש המשלוש הקטן הזה של הרפלקסים. אם אתה מחטיף לרופא מכה אז אתה בריא. מעניין אם אפשר לעשות איתו (ממנו) עוד משהו. רמזים מטרימים, רמזים עבים כפיל, פיל בחנות חרסינה. פיל אפשר להפיל, פסנתר אי אפשר לפסנתר, שניים מקדימה ושניים מאחורה. חיפושית (איכשהו אצלי בראש היא תמיד בצבע תכלת) (איזה מין צבע כזה? זהות דהויה).
- - - - - - - - -
*בונוס* המלצה על מושג חדש שלמדתי באנגלית> Amateurization

יום שבת, 24 באפריל 2010

הציור השבועי לילד>עיזרו לנו לגלות היכן נעלמה הפטריוטיות???




ערמת מחשבות/חברה על הדשא

סחיטה
סחיטה ריגשית. מניפולציה
השלב של הסחיטה במכונת כביסה
פעם היה מדובר בסיבוב של רצועת בד במין טוויסט כזה. כל יד מסתובבת לכיוון הנגדי (קצת כמו שעושים בפנטומימה "ורוום ורווום" של להתניע אופנוע)
סחיטה של מיץ. סחיטה טרייה - סחוט טרי.
סחיטה ואיומים, -סעיפי אישום.
הוצאת לי את המיץ - - -
סחיטה שחיטה ושריטה
פרסומות עם תפוזים. גדלתי עם "לקלף תפוז" שהיה פרובוקטיבי בזמנו. לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום ברשת. אתם תאלצו להסתפק בתפוז הזה. בא לי בושם חדש, בא לי תפוז, בא לי להיות בעיסקי הפרסומות לבושם "could i (please) be "the one ?

פתאום נורא בא לי להשקיע ולנסות לכתוב חמשיר או אפילו האייקו. חכו.

ההבדל בין 'מטאמורפוזה' ל-'ריאינקרניישן'. שינוי צורה (קרוב לודאי הפיך) לעומת מעבר לשלב/ים הבאים. אני שואלת את עצמי מה יותר נחשק. מנסה לייצר היררכיה בין שני המושגים האלו. רובטריקים וגלמים שהופכים לפרפרים וחזור חלילה. מה מכל זה אני יותר?


סאמטיימס איטצ הארד טו בי א וומן. לא בגלל האהבה, בגלל התסרוקת .
בכלל, המושג "סטנד ביי" מעניין, הוא גם המתנה וגם תמיכה.


ולסיום הנה מיני דואט נורא רומנטי כדי להמתיק לכם את השבת.
בכלל יצא לי קטע מאוד נשי לדעתי. בגלל זה אני משתדלת לא להסתבך עם אנשים שקוראים להם סקרלט.
(אה, ואין כזה דבר שאין דבר כזה).

...i am a winner





















































יום שישי, 23 באפריל 2010

the bottom line is: when i grow up i want to be an i-phone app

> גילום. התגלמות, גולם, גולמי, מכנה משותף, המילה גלום בהקשר כלכלי.
פוטנציאל-גלום.

> גליתי היום קיצור דרך למשהו במחשב, בוא לא ניכנס לפרטים, זה גם קצת מביך. בכל אופן זה כמו שבמקום לדחוף חזק את הדלת בטעות נשענתם לרגע על הידית. "אאוריקה".

> בישלנתי היום לכמה חברים. משהו קטן וטוב בדירה. האמת בשבע וחצי כבר כמעט בכיתי מעל הסיר אורז שאני לבד במסיבה אבל בסוף הם באו במתכונת מצומצמת ובאיחור של 45 דקות אבל עם ארגז דונאט אז לא יכולתי לכעוס כל כך. והיה טעים. בכלל, אני אוהבת כימייה, אני מבשלת לא רע בכלל. וסטודנטים לאמנות זה לא אנשים שעומדים בלו"ז. ואני בטוח יהודייה כי היתה כמות אוכל להאכיל מדינת עולם שלישי.
הכנתי מן שווארמה דלוקס אבל מעוף, אורז מטורף עם גזר צימוקים ושקדים ותבלינים, הכנתי טחינה לבד וקניתי חומוס ופיתות דקיקות כאלה. אבל הכי השקעתי זמן ואנרגיות על הסלט. קצצתי שעה רצוף. אני לא צוחקת. זה אולי גם קצת נדמה לי כי הירקות כאן ענקיים בגודל, אבל ממש השקעתי. דק דק דק (כמו הקול של אליק בליק) סלט ששת המרכיבים עגבניה מלפפון בצל שמן זית לימון ומלחפלפל (זה נחשב מרכיב אחד כי הם בני זוג בנישואים קתולים). סידרתי הכל כמו שכבות בעוגה. אחרי כל הג'אנק הזה פתאום כל כך בא לי טוב התפריט ה"מדיטרייניאן". את הדונאט "דגמנו" עם פינגאן קפה שחור עם הל ביבוא אישי. נדמה לי שכבר אמרתי כאן מתישהו. התרגום של זה מאנגלית - קפה תורכי עם גיהנום. והגיהנום...הגיהנום עושה את כל הטעם....
תמונות מחר בבוקר. הכבל של המצלמה במגירה והיא נראית לי רחוקה שנות אור כרגע.

> החלטתי לפתוח במיני מחקר עצמוני בכל מה קשור למחוות פיזיות.
אתם בטוח מכירים את השיר הזה והקליפ האיקוני הזה אבל הפעם תתבוננו טוב ותתמקדו ב-כריאוגרפיה. שימו לב לאופן העבודה עם האביזרים, מחוות הגוף של הכתפיים והפפיון (=מייצג את תנועת העכוז?!) וגם את איך שמציגים דמות אחת ששרה ומשחקת מול כל הקבוצה של הרקדנים שסביבה. ולמרות שהיא אחת והם הרבה היא עדיין בסכום גדול מהסך הכל שלהם.
> אין איזון. לא צריך להיות איזון. אין כזה דבר בטבע
> אין קו ישר, לא צריך להיות קו ישר. אין כזה דבר בטבע
> אין כזה דבר אחורה. גם כשנוסעים רוורס בעצם מתקדמים לאנשהו. המושג "דאון-גרייד" לא באמת קביל בעיניי. זה אולי "שואב השראה" ממשהו שכבר היה או קרה או נראה בעבר. אבל זה לא אחורה. אין כזה דבר אחורה. (ולמתקדמים - יש להבדיל את המושג/קונספט מהמונח "מאחור" או בלשון העם "מאחורה")
> אב-ולו-ציה. אני עוד צריכה לחשוב על זה.

> M !

> וחוץ מזה מזה סחתיין ליו-טיוב שכביר מכיר אותי לעומק. היום תחת ה"מומלצים בשבילך" הופעי הקליף הזה, איזה פינוק. תרקדו לכבודי אצלכם מול המראה. אני לא אגלה לאף אחד.

יום שלישי, 20 באפריל 2010

לא יודעת מי אני, - מי שמביט בי (מאחור?!)

אני רוצה את החברים של החברים שלי אצלי בספר טלפונים השחור והקטן.
אני רוצה שהילד שלי יהיה הכי מוצלח בגן.
אני רוצה תמיד לדעת איך לבחור פירות מובחרים. ולהיזהר מיותר מדי מחשבות על בחור(ים).

אני שמחה לאחוז את האובסייה שלי אפילו באצבעות הרגליים. אני שוכחת להביט לעיתים קרובות לשמיים.
גרביונים מטבעם לנזול. כל הפירורים מרגישים בפה כמו חול. אני רוצה לאכול הכל ולעולם לא באמת לגדול.
לאורך או לרוחב. לעומק כן.

- - -

פילים ורודים בתחתית הכוס, היא אמרה לו תרקוד. עוד ועוד ועוד. ועוד.

"ערס"פואטיקה

תהליך טיפולי. לחזור על אותו הקו שוב ושוב עד שהוא או נעלם או עד שמציירים אותו באמת נכון ובאמת ישר. יש כזה דבר?. לחזור מחדש מההתחלה ולפרק את הכל. לפורר לעצמי את המציאות. מתכונים שמתארים את המרקם המדויק כ"חולי". לתת לזיגוג חשיבות של 51%. ואט יו סי איז ואט יו גט. "היא היייתה לבושה שמלה חומה ועינייה החומות היו חמות ולחות כשיצאה מבית הדין וגיטה בידה" (המשפט הראשון מתוך "פנים אחרות" של שמואל יוסף (צ'צ'קס) עגנון). הבנאדם מופיע על כל שטר של 50 ש"ח, יש כל מיני דרכים לחלוק כבוד.

מה זה אומר חוכמה? האם הידיעה היא הזכות או העונש. "מותר" האדם מן הבהמה. סוכריות "מותר". שלטים של "אסור", בצרפת הם באנגלית ובמונטריאול בצרפתית.
קראתי בבלוג אחר מישהי שמעידה על עצמה: "אני טרוריסטית של שקט". שמעתי היום מישהי בחנות קוראת: "אני כל כך אקזוטית!" אמרתי היום לחברה שלי: "פשוט תוציאי את השחור מהלבן". אני מתעגנת על הקונטקסט.

טקסט "לא נגענו" היישר ממערכת ההצקות של הסקייפ. ואתם עוד צחקתם עלי שאני מחפשת אוליגרך....

European and American women are too arrogant for you? Are you looking for a sweet lady that will be caring and understanding? Then you came to the right place- here you can find a Russian lady that will love you with all her heart. Can't find a queen to rule your heart? How about beautiful Russian ladies that have royal blood and royal look? Here you can find hundreds of portfolios of these fine women of any age for every taste. Please excuse us if you are not interested

דם כחול?! תנסו כאן ואולי כאן ו- כאן וגם כאן (וגם קצת על קצוות הידיים של זהר. תודה זהר. נסיעה טובה זהר. בהצלחה זהר) (בחייאת תלחצו על אחד מהם, רנדומלית ככה ותתמודדו).
אה, אגב,
!!!ALL I WANT IS EVERYTHING
(מחר הפרופורמנס)

יום שני, 19 באפריל 2010

!!!some independent inspiration to us all

nothing is real

מי שולט במי
מי מושך את מי
מי מחזיק יותר חזק
למי כדאי להישאר יותר צמוד
באיזה צד תישאר יותר ריבה כשנפריד בדיוק באמצע את שתי העוגיות
http://www.youtube.com/watch?v=IQG-xM62tQg
(תקשיבו. גרסה ספשסיאליט'ה)

יום ראשון, 18 באפריל 2010

תפילה

תן לי את הכוח ללחוץ "סנד". להקליק על ה"פליי". "לפרסם רשומה כעת" ולא להתחרט.

בחזרה ל- - -

לפעמים זה כמו שצדי אומר:"זה כמעט" או "זה, זה... זה על יד" ולפעמים זה פשוט בדיוק!
אני ממש שואפת באופן יומיומי לשמירה על המינונים. להנות ולסבול בדיוק במידה הראויה. זה לאו דווקא אומר איזון. אני לא מאמינה ב'שווה בשווה'. אבל נדמה שיש לכל אחד את ה'מרשם' שלו לעבור את 'זה' בשלום. לחיות טוב. ולרגע לא להתפשר על פחות. שמעתם?!!
יאללה, קנדה. פוש אחרון.
ובכלל לא משנה כמה אני נהנית ואוהבת את היום (או אם הוא עגום לגמרי ומתהפך עלי) אני תמיד חושבת גם על מחר בבוקר

יום חמישי, 15 באפריל 2010

מסקנות וקללות.
























המצלמה של הסקייפי התגלגלה על השטיח והפריים המושלם שלפניכם הוא טעות כל כל כך יפה בעיניי. תגדילו.

השראה = ריח של בצל מטוגן.

ברגע שגורמים לאנשים לצחוק אין דרך חזרה. ברגע שגרמת לאנשים לצחוק זה מתחיל להיות ממכר. היום היה השיעור פרופורמנס האחרון. חכיתי ממש לסוף ורגע לפני שהתפזרנו חלקתי עם הכיתה "מחווה פיזית" שחשבתי עליה כבר זמן מה. זה קשור לעניינים של שליטה ומחשבות על מריונטות-אנושיות, לסיפור של מיקי מאוס מפנטזיה ולקשרים וקשירות שהן אמנות בפני עצמה. חשבתי על מי מפעיל אותי ועל פתרונות יצירתיים של פירוק והרכבה. זה גם מדבר על הצל הגדול שעושה איש קטן, על האשה(=צוואר) ש'תומכת' בגבר(=ראש) ומסובבת אותו לאן שהיא רוצה.... ולא משנה כמה התיאוריה גדולה וכבדה ככה הרעיון צריך להיות עוד יותר פשוט. קשרתי בחוט לבן את האצבע שמשמאל לזרת שלי ברגל שמאל שלי (תהרגו אותי אם אני יודעת איך קוראים לה עכשיו באמצע הלילה) ומשכתי בחוט. פשוט פשוט. פשוט.

אה, קבלתי A על איזו עבודה קצרה שכתבתי. לא יעזור כלום, זה מרגיש טוב החרא הקטן הזה. אות בצורה של מגדל אייפל. הגעת! הופעת! עשית! זה טוב. ועכשיו כל ה-B ממקודם מחווירים. האות הראשונה הראשונה והאחרונה ואיך שהיא משנה....(בת-זונה!).

יום שלישי, 13 באפריל 2010

להקשיב זה מסובך

אנקדוטות מתוך יומנה של אופטימיסטית:

לבנות ולהרוס, להדוף כלפי פנים. חדירה. לנסות להגיע. זרמים של סכר. צונאמי. מה זה? אני לא יודעת, אבל הנה בא עוד אחד.

הלכנו לאכול אוכל הודי. זה אחד הצדדים הקולינרים הכי פחות מפותחים שיש לי. מילא סיבולת לב-ריאה אבל חריף זה ממש חריף לי. היה די מצחיק. היה לי בלאגן בגוף. מתוק וחריף ולחם והצילו ולאסי (שובי הביתה) וכוסאומו. עשיתי את עצמי גיבורה ליד השולחן עם כולם אבל זה היה עינוי אמיתי. היה לי לוהט מבפנים עוד שעות אחר כך. עלו לי אחר-כך דווקא 3 דברים טובים: (1) מחשבה על איך הגוף לא זוכר כאב. אני מביטה באוכל שלפני שניה פגע בי ובא לי ביס, הכל נראה ממש טעים ומריח טוב. ניסיון אחרי ניסיון ובמקום פגע וברח אני פוגעת ומרגיעה את המכה ושוב פוגעת. יש כאלו מערכות יחסים.
(2) לנסות להבין את העולם רק דרך קו המתאר של השפתיים. אפילו כשנשמתי עמוק היה לזה טעם. ודווקא התחושות בשפתיים היו שוות. אבל היה ממש קשה להתרכז בלהרגיש אותן. (3) באותו הלילה חלמתי חלומות הכי ציבעוניים שחלמתי כבר הרבה זמן. אני זוכרת מלא אדום וכתום. כאילו הדקורציה של הטברנה ההודית באיסט טורונטו גלשה לי לתת מודע ועשתה בו כבשלה. האם זה היה שווה את המחיר? קבלו.

רות, עבור. סוף. שבוע אחרון ללימודים. לא ברור לי אם אני מבינה מה באמת עבר עלי. נראה לי שהממוצע שלי עומד על-B.
B כמו בננה, B כמו בונבוניירה, B כמו בולרו (זה מהדברים האלה שעודף הפירסום רצח אותם. תנסו להקשיב כאילו אתם בעצם לא מכירים) וזה הגרסה של פראנק (שימו לב עד דקה ארבעים יש פינוקים בצרפתית, בחמש ועשרים יש צחוק של מכשפה, בשש ועשרים כבר קוראים לזה אמנות אבל הסוף קצת חתוך)

בלי סיכומים מיותרים וכאלה. היה טוב וטוב שהיה. ממילא כנראה רשום לי המצח "האפלי אבר אפטר". זה דימוי די מדויק. משהו שאתה מקרין החוצה ובכל זאת אין לך מושג על מה הם מדברים. ההפך הגמור מדברים שנמצאים בעורף או מאחורי האוזן. לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. ומה עם טיימינג, טיימינג, טיימינג? ועד אז- ביי, ביי, ביי.

יום שישי, 9 באפריל 2010

מנסה לשים את המילים "רייטינג" ו-"אמנות" באותו משפט

אני מעוניינת לשתף
אני מעוניינת להשתתף
אני מתעמקת כרגע במהות של השילוב בין גבוה ונמוך.

אם יש לכם זמן פנוי שלא מבוזבז כראוי אני מעוניינת להמליץ על תוכנית של ערוץ 8 שראיתי כאן כמה פרקים שלה. זה מין ריאלטי למתוחכמים. כל פרק הוא שעה של סיכום של יממה. רוני קובן מבלה 24 שעות בתוך חדרון עם 'אישים'. בינתים ראיתי את הפרקים עם מרינה מקסימיליאן בלומין, עם תיקי דיין ועם אתגר קרת. זה גורם לך להתאהב באנשים האלה. וספציפית שלושת הדמויות האלה בפרט "מוכרים" באיזשהו אופן את החיים, את ה-"הקיום האנושי". ועכשיו פתאום אני חושבת על זה שגם שלושתם יוצרים באיזשהו אופן וגם שזה נראה לי רעיון טוב. אל תתפלאו אם אני אזמין אתכם להיות איתי 24 שעות באותו חדר.

בכל מקרה, אחרי שאמא שלי שלחה לי את הלינק הזה החלטתי שזה זמן טוב לחגוג את העבודה שסוף סוף הבנתי איך הופכים את המילים עצמן ללינק. אבל עדיין נשארה הבעיה שאם תלחצו זה יפתח את הדף במקום הבלוג (אל תשאירו אותי לבד, אפילו לא לרגע אחד....)

חשיפה ראשונה ובלעדית של חלקיק קטן מהתוכניות לקיץ:
לקרוא כתבים של חנוך לוין וסיפרי פילוסופיה כבדים וגם מחדש את פו הדוב המקורי, עליסה בארץ הפלאות וספרים באנגלית שאני מתכננת להזמין מהאינטרנט על תולדות הפרופורמנס.
לראות מאיה דארן, פליני, גודאר, טריפו, ואיבון ריינר. ועוד מלא שמות של אנשים שעשו דברים חשובים.
לבכות שאני פשוט לא מבינה כלום.
לאכול רק מה ששוה את זה.
לרקוד מלא ובחינם.

אגב, אחרי שאתמול הייתי בבית ספר 14 שעות עוד לא יצאתי מהבית היום. יש גם ימים כאלה.
כל כך קל לא לעשות. כל כך קל לרצות. כל כך קל לדבר על זה. זה פשוט אידיוטי. באנגלית הם משתמשים לפעמים בביטוי 'טו-אקזיקיוט' מין הוצאה לפועל, ואני חושבת על הקשר ל'אקזיקיושן' שזה הוצאה להורג. השורה התחתונה היא שדברים נעשים ולא מעצמם. *דרושים* אנשים שילחצו play
(שימו לב> הקליפ הבא לא מתאים לבעלי סיבולת לב-ריאה חלשה)

שבת שלום

איך קניתי מחדש בחנות במבה שהביאו לי מהארץ ב-99 סנט








באונסט-אד'ס אפשר למצוא הכל. כמעט.

















ראיה מס 1'> במבה היישר מארץ הקודש!













ואוו...היא מצאה מחדש את מקומה הטיבעי












ואני מצאתי את המוצר שבו חשקה נפשי. הידד.














והנה עייניכם הרואות> הקבלה!

יום שלישי, 6 באפריל 2010

ma-ya is attending reality

מחשבות מנקרות את גופי. תוקפות איבר אחרי איבר.
כבר דיברנו פה פעם על ציפיות. אני צועדת במסדרון ארוך מלא דלתות ומתקדמת לאחור.
הידיות זהות. הסילואטות של חורי ההצצה שונים זה מזה. והמציצים משתנים בהתאם גם הם. בכל זאת, הכאוס יש בו סדר פנימי.
היו-טיוב מסווג אותי בקטגורית אל -חזור. כל הזמן מציעים לי שירים של שלמה ארצי. אני עומדת איתנה על המעט שהוא שלי. נאבדת בכוח. ומגיעה שוב לאותה נקודה. אבל עכשיו היא מוכרת ונעימה. http://www.youtube.com/watch?v=YobhTuiFKww&playnext_from=TL&videos=NWKXaihG3dI&feature=grec

כותבת את השם (שלי?לאו דווקא) בריפיט. שומעת את השיר בריפיט. מין רצון עמום להיות בעומס. אבל בעומס מהסוג הנכון. הלו"ז גמיש. הראש גמיש. השריר גמיש, אבל לא מהסיבות הנכונות. הגוף רוטט. מילים נוראיות עם קונטציה של חדשות כמו "הדף" ו"רסיס" חוזרות למקור ומוקטלגות אצלי בראש מחדש. האגלית מבדילה לי את העיברית. העולם פונה אלי במייל dear maya יש לכולנו הצעות שאת פשוט לא יכולה לסרב להן. נלחמת בעצומות ומכתבי שרשרת. עמותות ללא רווח נראה לעין. שאלות קיטבג, מחשבות שנמרחות כמו מסטיק. פתאום הבאבל טי מזה לא טעים לי. ההורמונים והאטומים והג'יטונים. הכל ניתן לפרוט. לפרוט על מיתרים/ על העצבים. http://www.youtube.com/watch?v=NA9mxA9B0OQ&playnext_from=TL&videos=Ffg2X4fV5eE

http://www.youtube.com/watch?v=V3oa-X9EN_U&feature=related אין צורך לקרוא בין השורות. אבל את האותיות הקטנות אסור בשום אופן להפסיד. מעניין אותי ללמוד על ההיסטוריה של המחוות/ ג'סטות הפיזיות של המציאות שאני מתקיימת בתוכה. מי המציא את המחיאות כפיים? מתי יש פעם ראשונה תיעוד של מחיאות כפיים מהקהל (בטח בתנ"ך...) מי הראשון שעשה קולות של ציקצוק עם הלשון? באיזו נקודה גאוגרפית על הגלובוס נולדה הקריצה? אני מדמיינת את האשה הראשונה צוחקת בפעם הראשונה ממשהו ומזה נבהלת.

http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related הרי מתישהו אני צריכה לחזור קדימה.

יום שני, 5 באפריל 2010

http://www.youtube.com/watch?v=-g5YNPzr8NM&feature=related

מלא זמן לא ראיתם לי

(ניתן ללחוץ כמעט על כל תמונה כדי להגדיל אותה) (הכל יצא לי בסדר הפוך ממה שהיה היום בבוקר ועד לפני כמה ימים) (איזה פינוק) (אין על סיפוק ויזואלי) (תגיבו)





















יום שישי, 2 באפריל 2010

פתיחת העונה

מרוקנת ומלאה.
למילים אני נמסה בעיברית יש משמעות רומנטית בעיניי 'אי-אם מלטינג' באנגלית נשמע לי סופני משהו.
לא אכפת לי כרגע אם אתם מבינים או מצליחים לעקוב. אני פשוט צריכה לכתוב. הארקה למציאות. לראש שלי. שעף קדימה ואחורה ובזמן ובחלל. ומעל ההרים והגבעות ובים וביבשה. כל העומד מלפני מצדדי ומאחורי הוא העומד. אולי אני חוזרת על עצמי אבל לפחות זה חדשות טובות.
http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related
ההופעה היייתה פיצוץ (שימו לב זה גם מחשק מילים).
ואחריה היה לי ערב נפלא ויין אדום ואז אתמול ראיתי וקניתי קצת דברים יפים בתערוכת פיציפקס שמעצבת הזמינה אותי ואתמול והיום אכלתי טוב וקמתי מוקדם ממש והייתי בגראג' סיילים 'עם הדודים' ועכשיו אני הולכת לחברים. בהחלט כך נראה ל"וז עמוס של מישהי שיש לה אלף ואחד פרויקטים להגיש בשבועיים הקרובים בלימודים. הסדר עדיפויות שלי עובד לטובתי. ואם מחר נמות אז לפחות שאני אהיה לבושה יפה.
טעם טוב.
לנסות לא ליפול ישר לקערה של הקיטש' ולא לבכות על אייס לאטה שנשפך. להשקיע בהגשה, וללמוד להעריך נכון את המציאות. קיבלתי היום מחמאה:
you have a good eye
אני לוחצת סנד מהר מהר לפני שאני מתחרטת על המייל הזה. לפני אני נמנעת מלפרסם את הפוסט הזה. לפני שאני מספיקה למתן את הדברים או לערוך אותם. הכל 'אה-לה-נטורל'. אני מזיינת לכולם חופשי את השכל. אם לא מחשיבים את כל הסיבוכים שזה עובר בראש. כמה נפלא יהיה להיות במבוך שעשוי מעצים ושיחים. אף פעם לא הערכתי את זה מספיק ופתאום היום נורא בא לי. ישר מולי בחלון הסי-אן-טאוור פועם בתאורה בקצב של הלב שלי.
נשמתי נעתקת ממקומה. הכפתור ניתק. הטלפון ניתק. הוא ניתק לי בפרצוף. לא, לא באמת. רוקמת תוכניות בקצוות של מפיות.
לא הייתי יומיים ליד המחשב וזה קצת כמו לחזור ולנשום. קנדה עשתה אותי אחרת. בעיות חדשות של קשב וריכוז. אולי זו לא האמת. פשוט בא לי להיות עכשיו כאן ממש. כלומר לעשות רק דבר אחד בכל פעם אבל ממש לעשות אותו. או שבכלל לא. הכל או כלום. מלח ופלפל בתוך אותו מיכל. הכרתי פעם בית שזה היה בו ככה. זה מצא חן בעיניי.
נזכרתי בביטוי שוברת לבבות קטנה http://www.youtube.com/watch?v=gwA8OQFR9uI
לקנדים אין מספיק בייצים אז המציאו להם חג. קוראים לזה איסטר ויש שוקולד אז גם אני חוגגת.
מה שלומכם???? תכתבו משהו.
(יערולי ראיתי אותך בתמונה מערב פסח הפוני מדהים)
נשיקות. לכווווווולם.

ארכיון הבלוג