מי-צ'ו-בי-שי

שתהיו בריאים. היום היו לי כמה שיחות בסקייפי עם טוקיו. ואני חשבתי שאני לא יודעת אנגלית....(גליתי שאני קוראת יפנית שוטף כשאני חייבת) כרגיל יש לי יותר מזל משכל ואני מה שקוראים אותי "ריזורטפול" ותירגמתי להם כמה מילים דרך הגוגל טראנסלייט. מה קורה כשאני מנסה להסביר את האמנות שלי בצד השני של הפלנטה? שלחתי להם תמונות של עבודות שלי ואם (תחזיקו בשבילי חזק את האצבעות ברגליים) הכל יעבוד הם יציגו עבודות שלי בתערוכה ניסיונית שהם מעלים בטוקיו. השבוע. כל זה לא היה קורה בלי "תותחים ומוזות". ברגע שהייתי מוכנה להפנים שלעבוד בקבוצה זה שווה את זה - גליתי שפרופורמנס הכי כדאי לעשות לפרופורמרים נוספים כי הם הכי מבינים עניין. זה ארגון קבוצות של אנשים מכל העולם שעושים "אמנות בשעת משבר" ובמעט זמן שהספקתי להכיר אותם ולהיות חלק מהקבוצה בארץ האנשים מזה מדליקים, והעולם מזה במשבר ו"אונלי ארט ויל סייב אס!".אבל בואו ונחזור רגע לסקייפי ולכמה שאין ולא היה כמו ולא יהיו כמו תנועות ידיים ושבעצם השפה והמילים רק עוצרות ולא עוזרות. הנה ראיות לתקשורת אמנותית טראנסאטלנטית: קוניציוואה!

לכי תסבירי לו למה בתמונה שהוא קיבל במייל אני שמה צעיף צבעוני על הפנים. כי האמנות שלי זה לעצור את האוטו ליד הירידה לאיילון דרום, להתחפש לערבייה ולהישען על חומה בתל אביב שנראת כמו חומת ההפרדה....מישהו אמר פוליטיקה ולא קיבל? ומה לגבי טעם טוב?