פוסט מאוד אינפורמטיבי אבל חסר תוכן ממשי

כאילו, החיים, זה קשה והכל. אבל זה בא לי די בטבעיות.

יוצא שאני כותבת כל מיני שטויות למחשב ולא מפרסמת. הכל עוצר באיזו נקודת שיא של פוטנציאל בילתי ממומש. איזה מונח מעצבן.
היום החלטתי להתחיל את השבוע ואת החודש בהתחלה. רכשתי כרטיס חופשי חודשי ואני מתכננת לכבוש את העיר. לקחת את הקרונית או המטרו עד לקצה ופשוט לרדת בכל תחנה לעשות סיבוב ולהמשיך. כבר עכשיו אני יכולה לתת טיפים חמים ביותר לכל מה שקורה ברחוב שלי והגיע הזמן לחקור יותר רחוק. אבל לפני כל זה צריך לאכול טוב, אז פתחתי את השבוע בסיבוב באיזור שהוא כמו שוק עם כל החנויות לירקות פרות בשר דגים מצרכים וכדומה (קנזינגטון מרקט). הרגשתי מאוד בעניינים, עוברת במהירות מבסטה אחת לשניה. מנסה להשוות את מחירי הירקות. עושה את עצמי מבינה.
הפירות והירקות מאוד יקרים כאן כך שה-6 נקניקיות שקניתי להיום בערב (אני וגווינדאף קבענו לדינר דירתי) עלו פחות מכמה עלי חסה, עלי תרד ובצל ירוק. מלפפון עוד לא קניתי או אכלתי כאן למען האמת, הם ענקיים ועולים כמו מניות בבורסה והייתה שמועה שהם חסרי טעם. הפינוק האמיתי מבחינתי זה שתמיד יש לי במקרר איזו שטות. אוכמניות טריות (רק 2 דולר לחבילה!), בלו ציז' דיפ (אוי, איזה זיכרונות מימי וושינגטון המושחטים) או אפילו סתם לחם ממש מפנק. אפילו החבילת בייקון הענקית שיש בקפיא (3 דולר! זה כמו בחינם!) פשוט גורמת לי להרגיש טוב. גם בה טמון הפוטנציאל הבלתי ממומש לארוחת בוקר מושחתת כמו שצריך.
בסופשבוע הבא אנחנו מתכננים לארח מסיבת חנוכת דירה (יש בדיוק 4 מוזמנים מ"הצד של הכלה"). לא מתוכנן אירוע גרדיוזי אבל זה בהחלט נתן לנו בוסט לסדר את כל השטויות ולארגן פתרונות יצירתיים. אתמול בלילה תלינו במפתיע 4 וילונות ומראה גדולה ועכשיו הסלון מרגיש כבר בייתי (אפילו קצת יותר מדי מבוגר). זה אינסופי, תמיד אפשר לשדרג עוד ואני מתכננת לסור שוב לאונסט אד'ס ולרכוש זבל דקורטיבי ואולי גם איזה עציץ מפלסטיק לכניסה. בכלל, אני פשוט צריכה להציע את שרותי כקניינית אישית. אני מוכנה"לעשות" לאנשים סופר בכל רגע נתון. יש לי סבלנות ויש לי טעם טוב. ואני צנועה.

אני באמת מאמינה שיש לי את היכולת לראות את הפוטנציאל הגלום בכל דבר. כל פריט נראה לי הצעה להתחלה של רעיון גדול יותר. כל אביזר יכול להיות פרופס במופע. תבלין הוא הצעה לתבשיל, כל בגד תחפושת מטורפת, כל קרש הופך למדף או שפשוט עדיין אין עליו ציור, כל זבל אפשר להפוך ליהלומים.
כשאגדל אני אוכל לטוות זהב מקש טהור ובתמורה אתן את הילד הראשון שלי לעוץליגוץלי!!!