חזרה למזרן הלימודים

גזר בלוז  

אבנר שטראוס 

הלב שלי הוא גזר
החיים הם פומפיה
יש לי ראש מלא במחשבות
ואכזבות מיד שניה

אורז את הדמעות
אורז את הדמעות בקופסא
אורז את הדמעות בקופסא
ויש אחת שלא נכנסה
תלויה על לחיי הפנימית
בזוית עיני הימנית

משתמש בה כבזכוכית מגדלת
לראות את הבלוז של העולם
למקד את האור הגנוז

מרגיש מהר
וחושב לאט
מרוב מחשבות
נהיה אצלי סלט

הלב שלי הוא גזר
החיים הם פומפיה
יש לי ראש מלא שטויות
וחלומות מיד שניה. 

דמעות טובות.

פטיט. בוקר. תחילת השבוע. 

החצי השלישי שלי יושבת מולי. 

אנחנו ״עובדות״. 

קפה בכוס זכוכית. (משהו שאני עושה נכון) 

חיפוש גוגל שלי החזיר אותי לבלוג שלי. 

להתחלת ההתחלות. לארכיב הפרטי שלי. אני קוראת בשקט פוסטים ממקום אחר וממנעד טעמים אחר והרגשות והמחשבות אותו דבר. 

שאלות של זהות, של אינטואיציה. של שייכות והרצון הזה ליצור ולהתמסר ל״סטודיו״ כשבנתיים החיים מסביב ממלאים בגירויים. 

רב הגלוי על הנסתר, רב הנסתר על הגלוי. רב הגלוי על הנסתדר. (לא ׳יהיה בסדר׳, כבר בסדר!)

טעויות כתיב שאני מנצלת אמוציונלית (וידאו שיט שמטופלים של פרוייד היו אומרים עליו) כל כך הרבה שנים אני כבר מקלידה רק בימין ונוטה לשמאל עם הגוף והלב. אף פעם עוד לא מצאתי לעצמי פוזה נוחה. זווית נכונה ביחס ל- 

החיים יפים. הם גם איומים. כל הרע עוד לפני, כל הטוב עוד לפני.  

מתלבטת בראש על מנות לדינר של שישייה. שלושה חודשים מראש. עדיין מתאמנת על ה׳זה לא׳ או ׳למה לא׳. לשלב של ה״כן״ עוד לא גדלתי.

את השלב של ה׳YESיסמניות׳ אני לא בטוחה שכדאי לעבור. 

המסלול סלול, תלול. ״השיטה״ עובדת. עדיף לרוחב מלאורך. 

אני מכירה ומוקירה את הערך שבתיאום ציפיות. 

כריות זרוקות מסביב למיטה בבוקר. יש כאלה שלא שרדו את ליל אמש. יש כאלה שלא יקומו מחר. 

או סתם ימשכו עוד כמה דקות עם הסנוז, עיטוש בעיתו. 

דחיית סיפוקים סופה בסיפוקים. 

  

אני מתבוננת במנגנונים. מאחרת בהגשות לסמסטר קייץ של החיים שלי. 

מתמהמת בקופה, משווה ביני לבין הקופאית. של מי יותר גדול, של מי יותר כחול. 

מי יודעת מה היא שווה. למה. וכמה. 

המונח ״וואליו״ בתוך המילה ״וואליום״.

אולי בעצם ערך הוא דבר בלתי מדיד. 

אלסטי, מגיב, מקבל קילופים קטנים על כפות הידיים.  

משהו בי, בבסיס של מי שאני, מתגעגע. אני מתגעגעת-תמידית שכזאת. 

זולגות לי. אבל הן בסדר. אני בסדר איתן. 

אני גם משתדלת הכי בעולם להיות בסדר עם עצמי. 

לא לכעוס על הזמן שמתבזבז. לא להילחם בסדר העדיפויות. 

להיות עכשיו. ועכשיו. ועכשיו. וכאן. 

״קחו את זה מכאן.״ 

שלושתינו יודעים שגם אם ההרצאה הייתה עוד רבע שעה הייתי מסתדרת. 

אבל בנתיים אני משלבת ״פורקאסטיניישן״ עם זרם תודעה.

הזמן זה הדבר הכי יקר שיש, ודווקא אותו הכי כייף לבזבז. לפזר. לחלוק בהנאות. 

40 שנה זה כלום זמן. 

ויקרא: במדבר (של הממשי), (קורים) דברים.  

מחפשת את האימוטיקון של אום. מתייאשת. אני לא אבזבז על זה (כרגע) את הזמן. 

איך היו אומרים? ״העיקר הכוונה״. בולשיט. שבועטוב!

My next creative adventure is coming up this Friday ... !

Link to the FB event                           

דף שעדיין אינו קיים.

לא זכיתי בצרצרפיס*

הנה לכם שלושת קוראי הנאמנים, שלושת הפייבוריטים שלי מתוך אלו שהגשתי אני לתחרות:

3. לקבוצת ״הַכְּצַעֲקָתָהּ?״ דרושה דמות מרגיעה לליווי צמוד ואהבה ללא תנאים. שכר נאה במטבע זר.

2. מחפשת באלאנס לעמידת ראש ו/או עמידת ידיים עד סוף 2014. 

1. בחורה בלי ניקוד מחפשת בחור מנומש לקשר לשוני. 

*תחרות צרצרפייס של מפעל הפייס ל2014: להגיש סיפור עד - 140 תווים בנושא ״מודעה״

תודה שקראתן/ם.

דייוירסיטי עכשיו

מיים עם נענע. פריכית אורז עם ריבת חבושים של בני. הרבה אינטרנט. סלרי טרי. מולטי טאלנט. 

אני שלי

בשבחי הבינוניות, 

הנורמל 

האב-נואמל 

האם-נורמל 

בשבחי העצלנות העצבנות הנירגנות העמוקה הפנימית המוכרת הטובעת המדשדשת הזו. 

שהיא אנחנו. שהיא עכשיו. שהיא שלי. ואני שלה. 

בשבחי דברים, 

החפצים 

חי צומח דומם 

חשבתי שאדע, שאפסיק לחפש ולהצטרך ברגע שיגיע ה-אחד. 

האביזר הנכון. האיבזור הנכון. הנכון או לא נכון. 

אולם לאחרונה, התבהר לי המצב, אין כזה דבר דבר. וכהה הוא לא בהכרח יותר עמוק. 

בשבחי מילים. 

אותיות, מזמורים. 

חרטומים ויתדות שנוגעים ונערמים. בכוח דיו עופרת או תוים 

מנסים לתפוס איזה רגע או רגש חמקמק 

שורות מתרבות כמו וירוס ויראלי מדבק הצילו

(רגיש לפניצילין, קח עוד קערת מרק צח. מי מלח. שן שום. תנוח!) 

מגרש משחקים ענק ולא בטיחותי 

כל המתקנים וכל המתקנים שבעולם לא יעזרו. 

אנחנו נופלים מאלף ועד תף. מאיי ועד זד. מגוגל טרנסלייט ועד לשיחון כיס. 

גזיי גזונט. 

בשבחי האל. האלה. האמונה. הדת. 

המניעים. 

מעגל הנשימה והשאיפה והביצה והתרנגולת. 

אני מורחת (את עצמי) (עבור עצמי) בנדיבות.

לא מפחדת מהטעם. 

לא שותה מספיק מים, לא רוצה לדלל את חווית החיים.  

משחקת תופסת-מחבואים-ודג-מלוח עם הכוחות

רגע שאין בו מגדר. 

הגוף מדלג מעל הראש. הלב נגרר מאחור. 

הרגליים העבותות משתרכות כענן אבק הולך וצר

כמו ג'יני אין אה בוטל. 

משפשפת חזק במטרה להוריד את הכתם. 

משפשפת שוב ושוב (ושוב) כדי להאיר את מי שיגשים לי שלוש משאלות.
ארבע במאה. 

המתכון הסודי לגפילטע עילאי עשוי מדג הזהב ועיגולי הגזר של סבא אליעזר. 

עזבו אתכם מכל השאר. הכל שטויות. 

אני שלי.        

החרוסת מובילה את העם / פסח תשע"ד

אז גם השנה החירות_מובילה_את_העם

ובחלוקת תפקידים (הלא כל כך מסורתית) איכשהו יצא שאני קיבלתי להכין "את החורסת המפורסמת שלי".... say what ??? לא זכור לי שום תקדים אישי בנושא. 

אבל לא התכוונתי לאכזב ואכן צללתי למשימה!

בהתחלה קראתי השוואה בין מתכוני חרוסת שונים בווינט לקבל קצת השראה

אחר כך קניתי את רוב מה שמצא חן בעייני בשוק לווינסקי (תמונה מס'1) ושילמתי על זה כמו יהלומים. 

אחר כך שמתי במג'ימיקס (לפי כמה שהתחשק לי מכל דבר ונראה לי מספיק צבעוני בעיניים) את רשימת המרכיבים הבאה (תמונה מס' 2) : רסק תפוחי עץ לא מסוכר * תמרים יבשים שווים ממש * אגוזי ברזיל לא קלויים * גרעיני דלעת * צימוקים בהירים * פקאן טבעי * אגוזי מלך לא קלויים * שקדים לא קלויים * חמוציות פרסיות * חמוציות רגילות מיובשות ללא סוכר * מעט קוקוס מיובש * רבע לימון עם הקליפה והכל * קינמון * 2 כפות אמרולה  * והמרכיב הסודי: אמונה (!) וכוונות טובות.

וככה יצאה "החורסת המפורסמת שלי" (תמונה מס' 3) אני לא בטוחה שזה מספיק פוטוגני בעיני אבל זה מספיק סמיך כדי לבנות עם זה בתים אם בורחים ממצרים ומספיק מתוק כדי לרצות את זה פרוס בנדיבות על מצה או ישר לפה בכפית.

ואפילו נתתי לה שם.

קוראים למנה "הרטיטי את ליבי!" 

אסיים באיחולי חרות - אחרות - חירות לכל קוראי 

ומינון נכון בין אירועים משפחתיים, פעילויות קולינריה ובילויים בשמש...!

שלום.

השבוע הלך לעולמו רון פונדק 1955-2014 

אני זוכרת וכואבת את מותו הן הפרטי והן הציבורי של ארכיטקט השלום מי שהיה גם החבר של/הבעל של/האבא של/הבוס של אנשים נפלאים במיוחד שאני מכירה אישית. יהיה זכרו ברוך. 

https://www.facebook.com/mygorgeousmom

המוזיקה תציל אותי. גם אם אני לא אוהבת מוזיקה.

אני במרחב. אי אפשר להימנע מכך בימים אלה כתיקונם. 

דוחה משימות דחופות מושכת אנשים לא רצויים 

אוכלת שוקולד בהחבא 

אוכלת שוקולד בפומבי 

שוקולד מבין אותי. ואני לא מבינה אותו. אני צורבת צוברת 

אני לא צברית. 

אולי 

יום אחד אפרוש כנפיים ואעוף (בחזרה?) 

הצילו פסיק אתה בא לי בטוב 

פשוט לא עכשיו נקודה

צבעים משנים רייחות 

אתה עבד של מארק. נטוע כיתד בלב ליבו של הממסד. 

המיינסטרים זה חוזר. המיינסטרים זה שוב באופנה. 

הזרם הראשי עלאק. 

בא לי על התרופה בלי התופעות לוואי. 

איך עוד לא התגברנו 

על התופעות לוואי. 

הלוואי. 

אתה לא מפחד עליי, וזה מה שמפחיד אותי כרגע. 

ערב כיסויים 

עיין ערך עצמי 

ערך עצמי 

ערך 

ארך 

ארח 

אה רך

קשה 

קשוח 

מילים 

שטויות 

מי מזמין מיץ עגבניות בטיסות? (לא אני!) 

לפי ההיגיון, לפי כל מה שאומרים (ההפך מאי-היגיון)
מותר לחשוב 
אפשר לחשוב 
ש

פסטה שחורה זה מרזה (!?)  

אני מגבירה את הווליום כדי לנצח את המחשבות שלי. 

לערבל אותן בצלילים. לזכור לשכוח את הרגע הזה. טוב טוב. 

טוב. 

ואם אני לא מצליחה להגיד את זה מספיק ברור 

אז פשוט - 

פשוטו כמשמעו

פשוט תקשיבו לג'ניס !

גיבוי.

גב, גבר וגברת 

גיבוי בעל כורחו.

אני מפנה לך את הגב ואתה מעסה לי את ההארדיסק. 

אנחנו שומרים אחד לשני קבצים מכל הסוגים, אבל לא מכל המינים.

אני דורכת עלייך, אבל בקטע טוב. 

בניסיון למצוא שחרור, לחפש הקלה. 

לפתוח ולמתוח את צוואר (הבקבוק) (הרחם) (בת היענה הפנימית שלי).

מאז שהכרנו אני מוצפת בכוסות בירה וספלי קפה, פוקחת עיניים ומשירה מבט בתוך ערפל ענן העשן שמיתיימר ומיתמר מהסגריה שטחובה בפיך. 

גם אני רוצה להיות, 

טחובה בפיך, אבל בקטע טוב.

מלפף אותי אצלי בפרטי, מתראים בחושך חדרי חדרים ואז יוצאים לשמש ולאור. 

מוצאים את הלבד והביחד עם הקהל של העיר הזאת שמפרידה בנינו ומפגישה בנינו.

בכל פעם מחדש, בכל פעם קצת אחרת.

אנחנו מנסים לאפשר זה לזה לנצח, כדי שלא נפסיד אחד את השני.

סימנים של הנעה לכאב והנאה 

אתה מתבלט בין לגרור ל'העתק-הדבק', 

אני מנקה לכבודך את הדסקטופ שלי, וגם שוטפת כלים. 

מתבוססים בבסיס הנתונים המשותף שלנו, אבל בקטע טוב.  

אני עושה לך גיבוי נעים בעורף,

מנסה להכיל

מחוות 

מילים 

שעד עכשיו לא היו משותפות. 

משתופפות. משתתפות. משתזפות.

הן יוכלו לשמש אותנו כאמצעי לשיחזור המידע בעת הצורך. 

אני מפנימה את המצב החדש.

נושמת אוג'אי פראנאיאמה לכל מיני חללים פנימיים, לתיקיות אנטייטלד ריקות. 

פוגשת עקבותיך בתוכי.

שם הנחתי אותך ולא סיפרתי לעצמי. 

עכשיו אני מוכנה 

(נדמה לי)

עכשיו בא לי לעשות "שר". 

לא לצעוק מגג העולם. לא לסצנות. לא לסטטוסים במרחבים מרושתים. 

כמעט סתם

אני ואתה

צוחקים יחד

בפומבי.

(פרטים אצלי בפרטי) 

(סרטים אצלי בפרטי). 

אבל אני לא מרשה לך לצאת היום מהבית.

אל תזוז לשום מקום לפני שאתה עושה לי ׳סייב׳. 

מוודא שיש לכל זה

גיבוי.

Q&A With the Artist

12/05/13 23:18:27: מיה: Sure thing. I just got home and i wont make it up too long

12/05/13 23:18:40: מיה: Schnitzel sounds gooooood!

12/05/13 23:19:02: כריסטיאן: Did u try it ? :)

12/05/13 23:19:33: מיה: I worked in a schnitzel place ones... So many stories...

12/05/13 23:19:41: כריסטיאן: And another time kaiserschmarn for you

12/05/13 23:19:44: כריסטיאן: U did what ?

12/05/13 23:20:08: כריסטיאן: Ahahaha, how cool

12/05/13 23:20:24: כריסטיאן: So u tried it

12/05/13 23:21:00: מיה: Yes, but i am not sore what kaiserschmarn is

12/05/13 23:21:37: כריסטיאן : Like mashed pancakes

12/05/13 23:21:39: כריסטיאן : Sweet

12/05/13 23:21:48: מיה: Looking forward to some Germany culinary adventures

12/05/13 23:22:21: כריסטיאן : Schweinebraten, schnitzel, weiswurst and kaiserschmarn

12/05/13 23:23:01: מיה: I will try anything ones

12/05/13 23:23:03: כריסטיאן : So how was the show tonight ?

12/05/13 23:23:45: מיה: There was a successful artist talk.

אתם מוזמנים: 

*ערב שאלות ותשובות* 

המרכז לאמנות עכשווית CCA קלישר 5 / צדוק הכהן 2 

יום רביעי ה-5 למרץ בשעה 19:30 

more of the same

"יש לי חולשה לכיבוד קל" - רשמים שקטים

למרות שבנינו המצב חדש, שנינו משתמשים בתכסיסים הישנים. 

ההמלצות עוברות מפה לאוזן.
אבל גם רואים עלייך שישנת בפנים.
כל הקלישאות נכונות.
לא אהנה ללא סבל.
שיקרתי כשאמרתי לך שאני לא אקבל ממך
השראה.

זליגת המוחות
מעבר להרי החושך.
שוערים עולים,
שיכורים יורדים,
מהארץ.
המובטחת.
המאובטחת. יתר על המידה.

יש תור
לבור ביטחון
בקצה השכונה. ("אני ברשימות")

הכל נמדד במשבצות לא גמישות ופסים של גמישות-יתר של שעה וחצי של נשימות עמוקות
פלסטלינה בצבע גוף ממש קשה לראות 
מתחת לציפורניים.

יש תבניות חוזרות ונשנות שיש להן שמות מוכרים, ואפילו ערך בויקיפדיה.
אני שמה גרב על גרב,
לשון נופל על לשון. וזה נעים.

תוחמת עצמי בפס איילנר שחור שנמרח בקלות מדיי על תוצרת הארץ
עיברית חונקת ואנגלית שוברת שיניים.
ארץ עיר חי צומח
דומם.

(ה)שבת
שלום.

כזה מין -

- "אולי זה קטע של חייפאים כזה אבל שמתי לב שאתה לא שותה מיים מהברז"

- "נכון".

צריך לצלצל פעמיים.

אומרים שכבר אין הרבה איידס בעולם

אבל עכשיו לכולם יש אפילפסיה.

בירושה הגנטית שלי יש שילוב של סכרת ואלצהיימר. 

זה נראה לי מצויין שאני בכלל לא אזכור אחרי הביס, שאכלתי מתוק. 

שהלכתי רחוק. שנקרעתי מצחוק. 

איתך ועלייך ואיתך ועליי. עד בלי דיי, אין דבר כזה יותר מדיי. 

- שמחה.

כמעט מילה גסה. 

ברך ימין, לא עומד במתח. 

ברך שמאל, לא עומדת בצפייה. 

* * *

מתחילה להבין אותך

או לפחות מה הלך שם

מלא

אויר

אתה 

מלא 

אויר

זה לא מהייחוס, זה מהסודה. 

במורד הגרון מתחלקת מועקה.

ויש לה אותי

מתנת יומולדת/פרס תנחומים. 

* * * 

ביפור זה לפני האפטר או אחרי האפטר?

אני חושבת שאני פחות חושבת לפני שאני מדברת ושולפת-מוציאה מילים מהפה. אבל למשל על המחשבה הזו חשבתי קצת קודם והיה נראה לי שכדאי ואף רצוי. לשתף. עשו לייק לעמוד של הבלוג בפייסבוק. בלינק הזה כאן כי >>> חסר לי רק עוד לייק אחד בשביל הסטטיסטיקה! 

* * * 

אהבה עצמית היא-

טוסט גבינה צהובה פשוט בלי כלום 

וסלט סלק מושקע

#שיר_השבוע : העולם הזה גורם לי לבקש את ה-CASH

לבקש ת'קש 
מילים: חמי
לחן: שב"ק ס'
קיים ביצוע לשיר זה 

אני יודע איך את רוצה שאהיה,
כסף בכל חור ובזהב מלא,
סיגריה אמריקנית בחליפה קובנית,
טייפ של מאה ווט במכונית אמריקאית.
אבל מה לעשות אין לי שקל,
ואותך אנ'לא אפסיד אני אזיין לך את השכל.
כי היו ימים אני עבדתי בזבל,
פינקתי בחורות אני הנפתי את הדגל.
והיום על הבמות מול הנשים,
אני בורח מהמאפיה שלא יסדרו לי את הפנים.
כי אין לי כסף בכיסים, מלווה מקבצנים, לא קונה לך תכשיטים אבל כותב שירים.
יש שמועות שאני הומלס וג'נקי.
אין לי אגורה אבל יש לי את הפאנקי.

העולם הזה גורם לי לבקש את הקש,
בשביל כבוד אני צריך לבקש את הקש,
לבקש את הקש אז מה עושים?
ש-ב-ק-ס מחפשים את השקלים.

שוב השבק מבקש ת'קש אלף תשע מאות תשעים ושבע,
מחפש אותו מצפת עד באר שבע,
לא מוצא לא מתיאש, מקסס, מחפש,
לא אוכל באהרוני אבל עושה על האש.
שווארמה ומינוס בבנק וטלפון מנותק.
אין לי משכורות ענק ולא בזק.
קום קום אתה נרדם לי על ההגה.
יש לך ת'כסף אבל אין לך ת'דרך.
אני דלוק אחוש לוק כי יש לי לוק של מיליונר.
גם בלי שקל על התחת אני עדיין מקבל.
אז שימו לב מה אני אומר כסף לא יקנה לך אושר.
כולם אותו אחד וקש זה רק תלבושת.
אין לי בעיות אני שם זין.
כי מה שבא היום הולך מחר, סבבה לבינתיים.
(מיליון דולר, מיליון דולר)

העולם הזה גורם לי...

אם יש לך ת'קש יש לך ת'קש.
יש לך הכל אין לך חובות אלף נקבות.
דירה בגן העיר שכל אחד מכיר.
ו-A L גיר או קרל קנאי מיכנסיים רחבות.
ומצדס או ביגני B.M.W ופתאום כולן חושבות שאתה שווה.
ומסך שלושים אינץ' ושלט רחוק.
ופתאום כולם צוחקים כשאתה מתחיל לצחוק.
כסף זה נייר מיני בר קוויאר יין שנת שישים ושש כל מה שתבקש.
סנדי בר..
מאני מאני מאני ג'ורג'יו ארמאני תמונה שלך עם הנשיא חלום אמריקאי.
סוף שבוע בארובה נקבה שלא נגעו בה.
ג'ראס מאפגניסטן. סיגרים מהוואנה קובה.
אתה לקוח מועדף בבנק. אלף חיוכים,
שטרות מגולגלי עושים כיסים מנופחים.
תגידו וולדורף אסטוריה, קשרים חובקי עולם.
אמריקן אקספרס ימותו כל הקנאים כולם. 

How I Do

כעט (כ-עט)

אני מיה. אני חיה. אני חיה בהווה. 

אני כבולה לצורה ולחומר 

אני חופשיה לתוכן ולרגש

תפוס לי ואני משחררת 

אני משוחררת 

אני משתחררת 

אני משחר ההיסטוריה 

אני משחר הבוקר 

אני מתעוררת משחר התרנגול של אורי שמקרקרקרקרקרקר

קרקרים ומצות 

ומצוות 

ותודות ותורות 

רבות ורבים ורבנים ובימינו גם רבניות. 

הללויה זה בכל מיני שפות 

הללויה זה בלי שפה בכלל 

אנני מפטירה אמן. לא בקודש ולא בחול. 

ואולם בימים אלה כתיקונים ל'אום' מזדמן אני לא אגיד לא. 

אני נענית להצעה. 

מסרבת לסרב כל עוד הוכח אחרת 

חושבת על בוסניה וסרביה וצ'צ'ניה ועוד אירועים שאני יודעת עליהם שאני לא יודעת עליהם. 

ועל הנחיתה על הירח שקרתה בלעדיי,

ועל עוד כהנא וכהנא כוהנים ולוויים, ובני דת משה וישראל ונוכרים מוכרים ונוכרים זרים או מוכרים קצת פחות. 

אני קונה את הכל. 

פורסת לתשלומים, פורשת לתשלומים. משלמת ביטוחים. משאילה פתרונות ומרחיבה שוב ושוב את הכיבולת. 

יכולות איחסון. שיקויים ועוגיות שיאפשרו לי לעבור שוב ושוב ועוד ועוד דלתות קטנות וגדולות ממני וממני וממני והלאה. והים שהוא גם השמיים וגם הדמעות וגם מקור הסיכסוך במזרח התיכון (ואולי לא). הוא כחול. ראשי כחול. ג'ינסי כחול. והסרט הצרפתי הממולץ הזה שבאקרנים כרגע גם כחול. 

וכל הגוונים של האפור בעולם לא יספיקו. 

נדרש ונדרשת רק דבר אחד ואחת 

נוכחות. 

בימים ההם

בזמן הזה

שביזבזתי איתך וביזבזתי עלייך

וביזבזתי קלוריות ויכולתי כבר לישון איזו שעה צהריים.

בזמן הזה,

שנתתי לך יד והעולם ניסה ללא הרף להסתדר סביבינו ולהפסיק לה - 

הפסקת עישון פאסיבי אקטיבית. 

אני יודעת שתל אביב זו עיר גדולה. ובכל זאת, בשבילי, אין בה לפעמים מספיק אנשים.

חצי מנה באשמתך, אני ספגתי. 

כשזה נוגע לנסיכים

אני מרשה להשלות את עצמי.

אבל צפרדעים? זו בינתיים ריזיקה שלא עובדת ככ לטובתי.

מול הבית שלא שלי אבל גם לא באמת שלך ויירשו במקומי זרים גמורים וכל העולם מעלי ומצדדי הוא העומד 

הייתה ככ הרבה חנייה

שזה היה פשוט מביך

זה שבכלל לא באתי עם אוטו

ובעצם 

זה 

שלא באתי במיוחד

או שפשוט לא. 

זה לא זה. 

פריזמה של-מה / תענוג נאיווי / רק אלברט היה מבין אותי

אני מאזינה. אני שעונה. 

אני מנסה להתחבר. אני דואגת. לא להתפרק. ג'ורג' פרק. כתב ספר שלם בלי E. אי-בודד, אי-בוד. עיבוד. 

איזה כייף יש בעולם. איזה זוועות יש בעולם. 

כמה פריזמה יש בעולם. 

כמה אנשים יש בעולם. כמה משתמשים יש בעולם. כמה נעזרים. כמה עזרים. כמה גזרים. כמה גזירים. כמה נזירים. כמה אנשים שמתנזרים. כמה תופעות לוואי. אי אפשר לומר שלא נסיתי. אי אפשר יהיה לומר שלא חייתי. טוב!?!טוב מאוד. מצויין. מספיק בקושי. עבר. אצלי נכשלים לא יהיו! 

אני, אתה ואשתך. וודקה סמירנוף עם סודה ולימון בקש. לחיים.

שימני כחותם על ליבך-

הבלונדינית במגדל השן.

זו שלא מעשנת

אין לה בנזוג

אין לה סיבה לחייך

זו שיודעת את המילים לכל השירים

זו שניגשה למנה שנייה של בשר מדמם

זו שיושבת שם עם הסלולוארי

זו שגם בפחות מעשרים אחוז סוללה היא מתנהגת כאילו יש מאה

היא מאלה

שנדמה להן שהן מבינות עניין

מזמינה וודקה סודה

שכולם יחשבו שהיא שותה מיים

ומחכה לקינוחים למרות שזה פרווה ואולי בגלל שזה פרווה.

הבלונדינית משולחן שמונה

באירוע שלי היא יכלה להופיע ללא תמורה 

כאן היא השאירה 350 שקל בצ'ק, 60 ומשהו על מוניות הלוך חזור, ופרוסה דקה מהלב.

משהו צדדי כזה.

כמו פרוסה מהקליפה. מצמצמת את הדופן. 

בקולפן עבה וטוב ועם ידית בצבע קרם. של הביוקר.

זה לא באמת נכון שהגודל לא קובע.

שיקרו לי על זה, ושיקרו על עוד הרבה דברים.

אבל שקיפות זה לא ככ באופנה

והמסקנה התמידית הזאת שהכל יחסי,

שהכל יחסים,

שהכל יחסי.

ונראה לי שאני ארקוד עכשיו יפה כדי שיחלקו גם לי דבר מה מהפרסים עם הפליקרים והאורות

ולמרות שהמוזיקה בעברית,

אני לא אמות. לא הערב.

אני אחזור בהסעה. 

אל תתקמצני

ואי כמה שאני מתגעגעת.

ואי ואי כמה שאני מתגעגעת. 

ואי ואי ואי כמה שאני מתגעגעת. 

איזה בולשיט. כמה שאני מתגעגעת. 

זה לא נכון בכלל. כמה שאני מתגעגעת. 

אפשר לחשוב. כמה שאני מתגעגעת. 

ואי ואי. ואי ואי. מאיפה הבאת את השטות הזאת עכשיו?

שני כפתורים, שלושה חברים, חוט ומחט.

לועסת לועסת לועסת. ויושבת על התחת. 

זה לא עוזר. עכשיו הוא אומר. 

מה את מבינה. נטולת שיני בינה. המילה תובנה.

משלמים כמה-שבא. אבל חינם זה הכי ביוקר. 

אכלתי צ'יפס צמחה לי פיצה. כנפי עוף עם תחושת אגרוף. 

אפילו שירלי אמרה שהאייפון יודע הכל.

על נדנדה בשדרה. תלויה על קצה חוט שדרה. 

היא גמישה, גם אני. אבל אנחנו בכל זאת במזרח התיכון. 

שלוש דקות ופחות מעשר אחוז. נאחזת (חרוז) במין תחושה מתוקה 

שלהיות זה לדעת. או שאולי זה להפך. 

גם עם בחילה הייתי מתנדנדת. מנטרה בלי טנטרה.
תאמיני לי זה עוזר לי. 

תאמיני לי לי זה עוזר. ואי.   

ואי.

תת מודע אני שונאת אותך. 

⛲⛲⛲
Don't u ever think if me? I think about you all the time