אני מיה. אני חיה. אני חיה בהווה.
אני כבולה לצורה ולחומר
אני חופשיה לתוכן ולרגש
תפוס לי ואני משחררת
אני משוחררת
אני משתחררת
אני משחר ההיסטוריה
אני משחר הבוקר
אני מתעוררת משחר התרנגול של אורי שמקרקרקרקרקרקר
קרקרים ומצות
ומצוות
ותודות ותורות
רבות ורבים ורבנים ובימינו גם רבניות.
הללויה זה בכל מיני שפות
הללויה זה בלי שפה בכלל
אנני מפטירה אמן. לא בקודש ולא בחול.
ואולם בימים אלה כתיקונים ל'אום' מזדמן אני לא אגיד לא.
אני נענית להצעה.
מסרבת לסרב כל עוד הוכח אחרת
חושבת על בוסניה וסרביה וצ'צ'ניה ועוד אירועים שאני יודעת עליהם שאני לא יודעת עליהם.
ועל הנחיתה על הירח שקרתה בלעדיי,
ועל עוד כהנא וכהנא כוהנים ולוויים, ובני דת משה וישראל ונוכרים מוכרים ונוכרים זרים או מוכרים קצת פחות.
אני קונה את הכל.
פורסת לתשלומים, פורשת לתשלומים. משלמת ביטוחים. משאילה פתרונות ומרחיבה שוב ושוב את הכיבולת.
יכולות איחסון. שיקויים ועוגיות שיאפשרו לי לעבור שוב ושוב ועוד ועוד דלתות קטנות וגדולות ממני וממני וממני והלאה. והים שהוא גם השמיים וגם הדמעות וגם מקור הסיכסוך במזרח התיכון (ואולי לא). הוא כחול. ראשי כחול. ג'ינסי כחול. והסרט הצרפתי הממולץ הזה שבאקרנים כרגע גם כחול.
וכל הגוונים של האפור בעולם לא יספיקו.
נדרש ונדרשת רק דבר אחד ואחת
נוכחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה