אז גם השנה החירות_מובילה_את_העם
ובחלוקת תפקידים (הלא כל כך מסורתית) איכשהו יצא שאני קיבלתי להכין "את החורסת המפורסמת שלי".... say what ??? לא זכור לי שום תקדים אישי בנושא.
אבל לא התכוונתי לאכזב ואכן צללתי למשימה!
בהתחלה קראתי השוואה בין מתכוני חרוסת שונים בווינט לקבל קצת השראה
אחר כך קניתי את רוב מה שמצא חן בעייני בשוק לווינסקי (תמונה מס'1) ושילמתי על זה כמו יהלומים.
אחר כך שמתי במג'ימיקס (לפי כמה שהתחשק לי מכל דבר ונראה לי מספיק צבעוני בעיניים) את רשימת המרכיבים הבאה (תמונה מס' 2) : רסק תפוחי עץ לא מסוכר * תמרים יבשים שווים ממש * אגוזי ברזיל לא קלויים * גרעיני דלעת * צימוקים בהירים * פקאן טבעי * אגוזי מלך לא קלויים * שקדים לא קלויים * חמוציות פרסיות * חמוציות רגילות מיובשות ללא סוכר * מעט קוקוס מיובש * רבע לימון עם הקליפה והכל * קינמון * 2 כפות אמרולה * והמרכיב הסודי: אמונה (!) וכוונות טובות.
וככה יצאה "החורסת המפורסמת שלי" (תמונה מס' 3) אני לא בטוחה שזה מספיק פוטוגני בעיני אבל זה מספיק סמיך כדי לבנות עם זה בתים אם בורחים ממצרים ומספיק מתוק כדי לרצות את זה פרוס בנדיבות על מצה או ישר לפה בכפית.
ואפילו נתתי לה שם.
קוראים למנה "הרטיטי את ליבי!"
אסיים באיחולי חרות - אחרות - חירות לכל קוראי
ומינון נכון בין אירועים משפחתיים, פעילויות קולינריה ובילויים בשמש...!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה