סברס בעברית זה ישראלי

קמתי בבוקר וכאב לי באצבע. היה לי קוץ באצבע. אין לי מושג מה חלמתי בלילה. אבל חוץ מזה שזה כאב והציק זה היה משעשע. כאב כמו של פעם. כאב ילדותי כזה.

פעם היו נתקעים לאנשים קוצים. אני זוכרת. היו מחממים את הקצוות של הפינצטה וכולם היו מציעים פתרונות מוזרים. זה היה הופך למין אירוע רב משתתפים. אולי זה משהו שרק עירוניים יכולים להבין. קוץ היה מפגש פיזי לא צפוי עם מציאות לא מוכרת. חדירה של גוף זר. אולי מזכרת מטיול שנתי, אולי סתם חוד של עפרון. לדחוף לשפשף למעוך ללחוץ. הזמן עוצר, כל הקיום הפיזי מצטמצם לנקודה אחת בגוף, ככל שהמיקום יותר ביזארי כך המצב יותר מורכב. רוצים קוצים עכשיו.

the world is no good

http://www.thestar.com/videozone/829371--police-fire-muzzle-blast-at-protestors

http://www.youtube.com/watch?v=Tf2LrLvrcYM&feature=related

קופצת

היא צחקה בעצבנות מהולה במבוכה. היה קשה להבין.

המזרן הגדול היה מונח בקצה החדר אבל הוא לא נגע בקיר. ארבע דפנות משוחררות, חמישה כיווני אויר. מחשבה גמישה. מרחב פעולה עצום שקורא לה.

סטודיו לא שלה.

ברגע שהחליטה כבר היה מאוחר מדי. כמו פעם. ידיים קודם, דחיפה מהישבן.

הדבר היחיד שהצליחה בג'ימנסטיקה. פעם הצידה פעם ישר פעם באלכסון. מספיק בשביל לקבל עובר. מספיק בשביל לגנוב כמה רגעים במצב מאוזן.

היא עוד ניסתה למלמל משהו כשתפסה תאוצה. אולי התנצלות או הסבר. ככה כמות שהיא עם הנעליים לכיוון המצעים. נימוסים עפים מהחלון. מאתגרת את חוקי הגרביטציה. הגוף זוכר והראש לא. מין חצי גלגלון. חצי באוויר. היא לא מוזמנת יותר.

פעם שמעתי על מישהו שמת מטרמפולינה. באמת.

האזנה. המלצות קיצוניות

לוקח זמן ללמוד לשמוע. בשביל אוזן גמישה צריך סבלנות ופתיחות ואפילו להתעקש קצת לפעמים.

אולי כשאגדל אזמין אנשים אלי לחדר נסגור את הדלת ונשמע תקליטים בפטיפון.

בינתיים אתם יכולים להתחיל להתאמן כאן :

רדיו פרסי http://www.radisin.com/

(תיזהרו זה ממש בקול רם כשהאתר נפתח) אוריינטלי ברמות שלא הכרתם. למיטבי לכת או לשעות משבר.

רדיו תדר- רדיו משובח ומפנק שיפעל ממתחילת שבוע הבא ול- 120 יום הבאים. משודר לייב מהבר החדש מול בית הכנסת הגדול באלנבי כל יום מ14:00 ועד המאזין האחרון http://teder.fm/

(עידכון>>> היום כבר יום חמישי ומאז יום ראשון זו ה-סצנה הכי לוהטת של תל אביב. נתתי שם דרינק קטן עם שני יורשי עצר. היה מעולה וסבבינו היו אנשים יפים עם טעם טוב שהחמיאו לי על המשקפיים. לייק)

המלצת קריאה- הנה אתר מתוק שהוא סוג של מיזם לשוני מודרני (כנראה שחמשיר זה מעכשיו 6 מילים) יש יציאות מוצלחות ביותר ואני עדיין מתלבטת איזו שורה משל עצמי לשלוח http://www.6milim.com/

קצרה היריעה מלהכיל

אתם תצחקו אבל אני כבר שוברת שיניים ארבע ימים שלמים לכתוב סיכומים הגונים וראויים לביקורות שנה ג'. כתבתי על אוצרות, על להביא ילדים, על אופנה בארבעים מעלות בצל, על הבטחות לעתיד ועל אלכוהול לפני 11 בבוקר. זה עדיין ממש לא מוכן. ובינתיים אתם תסתפקו במה שראיתי שם>>>

http://picasaweb.google.com/maya.elran/UFPEvJ?authkey=Gv1sRgCMrcyJvE-cnc7wE&feat=directlink#

שימו 3> כל התמונות והאימג'ים של עבדות מהתערוכה הן מקוריות ועל מנת להגן על זכויות היוצרים יהיה ניתן לראותן אך ורק באופן ישיר דרך הלינק לאלבום במערכת פיקאסה ולא בבלוג עצמו.

ביקורות. לבקר,מבקרת, מבקרים, בקרים, ערבים.

יש לי תחושה שאם אני אנסה לכתוב הכל בבת אחת יעלה עשן מהמקלדת. ולמרות שמ' המארחת היקרה שלי להלילה היא בן אדם משכמה ומעלה, עדינה ומתחשבת וכול' וכול', יש לי תחושה שזה יזיק לקשר שלנו אם בגללי יתנתק לה כל קשר למציאות ו/או לג'ימייל.
>פאוזה< (כאן אתם שותים כוס מיים גדולה)
החלפתי משקפיים. המסגרת שלי עכשיו משתייכת מבחינה צבעונית למשפחת הורודים. אלו החיים מתוך הרבה משקפיים (ורודות) והרבה בלונד. תמונות בקרוב. אזהרה: פוסט זה נכתב בארבעים מעלות בצל ויד נעלמה לשה לי את המוח כמו בצק שמרים בהתפחה רביעית מתוך מתכון מתוק מדי של קרין גורן. הצילו שבתאי, אנחנו נשרפים פה.
http://www.youtube.com/watch?v=P7Fo3JBshOA

הייתי היום בהצגה "הרופא הטוב" בביצוע תלמידי שנה ג' של הסטודיו למשחק של ניסן נתיב בירושלים. אני לא משוחדת. אל תשכחו לרגע שבבלוג שלי קראתם קודם: נילי קופלר היא שם מבטיח בעולם הבמה בארץ ובכלל.
אתם מבינים. חברה מדהימה שלי ואני ניסינו להתקבל לבצלאל. היה לה אחלה תיק עבודות והיא מוכשרת ושנונה. ולא התקבלה. קורה. אבל במקום להתפשר על חיים של עוד-תואר-ראשון-ברוח שאחריו אפשר להמשיך לתואר-שני-עוד-יותר-לא-ברור היא פשוט גידלה זוג בייצים והלכה ללמוד משחק. חלום רטוב. הערב, אחרי שיצאו לי קילוחי מיים משונים מהעיינים (מרוב צחוק!!!!) כשהיא התרוצצה על הבמה בדמות משגעת חיבקתי אותה חזק חזק חזק וכל כך כל כך שמחתי שהיא לא התקבלה. איך קוראים למישהו או משהו שרואים טוב ונוצץ באור יום? (להבדיל מ"כוכב" שנולד רק בלילה או בערוץ שתיים בפריים-טיים).
בהצגה יש קטעים מדוייקים יותר ופחות, מצחיקים יותר ופחות, נכונים יותר ופחות. אבל היא שווה. ורואים שלקראת הסוף אי אפשר לזייף עבודה קשה של שלוש שנים. נילי....תעשי לי צ'כוב/שייקספיר/חנוך לוין והעיקר שתיקני לי כזה ספריי שעושה כאילו השיער לבן, יש לי רעיון מטריף לשלב את זה בפרופורמנס.

ובנתיים בצד השני של עיר הקודש>>>>

ביקורות סוף שנה ג' בעיצומן. האמת שהן בדיוק בדיוק בעיצומן. יומיים עברו, יומיים נשארו. ואני, נציגתכם הענווה, מצלמת מתעדת וכותבת על כל רגע (כמעט) מלב המחלקה. אני מתכוונת ביום חמישי לשבת להקיא אצלי בלבטופ בבית (עם תמונות ורכילות והכל הכל) את כל מה שהיה ובנתיים אני יכולה להגיד שלראות אמנות זה מעייף ותובעני. שלעשות אמנות זה גם לא מי יודע מה קל, ושהעלייה מהחניון החיצוני עד למבנה של בצלאל הרבה יותר תלולה משזכרתי. חזר לי בגדול הפאשן לאוצרות בו זמנית עם הרצון הארור להשליט אימה רעש בלאגן וריחות משכרים במסדרונות קומה 6. האנשים שאינם חסרים לי, האנשים שישנם עובדים יפה. אצלי החוויה של האהבה אל הזולת (=כל מי שהוא לא אני) היא בעצם מטבע עם שני צדדים ברורים והפוכים. דאגה וגאווה. וגם אם אמלצר עד סוף חיי (כראוי לבעלת תואר ראשון מאקדמיה לאמנות) (תואר שמוסיפים לו עוד שנה כי לא ברור מה בכלל לומדים) זכיתי להכיר אנשים מוכשרים ולראות אותם מקרוב, לראות איך שהם גדלים. ואני רוצה שהם יצליחו. ולא, אני לא מוכנה להגדיר מהי הצלחה.
וכרגיל, לטיפולכם המסור אודה. תמשיכו להתאדות -מ.

(אגב, מיום ליום יותר ברור לי שהפתרון למשבר הפוליטי טמון בהקמת מערכת מיזוג אויר מעל המזה"ת. שלא תגידו לי אחר כך לא ידענו. אני רק מחפשת (כרגיל) מימון וקבלן משנה אמין) (בהנחה שיש דבר כזה) (איפה האוליגרך שלי? ולעזאזל, איפה אפי?)

ע'- כנראה שזו אהבה אם בעוד כמה שעות אני דוחפת בשבילך שקית הפתעות מתחת לחולצה שלי. מזל טוב בובה.

תודה שטסת אל על ומעבר. פוסט מהביל

תודה שבחשת ביסודיות.

תודה שהלכתי לאיבוד. לכל טעות ישנו גורם אנושי. לכל מזל שקיבלתם מפורצ'ן-קוקי תוסיפו בסוף את המושג "במיטה". זה תמיד עובד.

נשרטתי לפני יומיים בכתף ימין. שריטה יפה, מדוייקת. היא מסבה לי הנאה אסתטית. בגדול אני בחורה של כחולים וסגולים. מפתיע שהטעם שלי עדיין מתעצב, הנה עוד דוגמא לאיך שאני מתבגרת. ל-א-ט.

שתי האצבעות שלה נמצאות אצלו עמוק בתוך האף. והבוהן נשענת ספק לוחצת על הנקודה הזו באמצע של המצח בין העיניים, איפה שאלו שחוזרים מהודו מדביקים מדבקות. היא בעצם אוחזרת בו כאילו היה כדור באולינג. כדור כדורת. עכשיו רק חסרות לה הנעליים המתאימות.

רציתי לטעום את השלגון אבל לא רציתי סתם ביס או לק. רציתי לטעום איך זה אצלכם בפה. ורוד שאינו מומלץ לילדים.

מילא להיות קרובים לסיר הבשר. תיקחו נשימה עמוקה עמוקה מעל סיר אורז.

ורדרד זה הלבן החדש- על שינויי צבע והעדר קתרזיס ראוי. תגיבו

אני מחליטה שוב לשתף פעולה. עם עצמי, עם המציאות. עם אנשים מדוייקים כמו רבקה או מל או מישל ואפילו גרג.

זה הרצון להיפרד מה-"רייט נאו" של הצעירות ל-"רייט" הנכון של הבגרות. כן. זה כואב.

אני שוכבת במיטה ומנסה שהיא לא תיגע בי. אתם מבינים, שמתי כזה קרם ברגליים, ואני מנסה שייספג ברגל ולא בסדין. שמתי קרם שמייצר תגובה עדינה בעור ומיצר שיזוף מזוייף. המוצר נוטה לא להיקלט באופן אחיד. אני נלחמת בסרטן ובתחנות רוח ובמנגנונים חברתיים של סולמות ערכים מעוותים וטעויות אנוש. יעקב נרדם על החולות הנודדים אל השמיים. האם אני ברשימת המוזמנים של "אנשי המסיבה בבית?"

http://www.youtube.com/watch?v=45L7eo0p37U

יש לי כנראה אלמנט שחוזר בחלומות לאחרונה. לקראת סיומו של החלום (ממש בשניות האחרונות) אני משיטה את ידי ולוקחת/ שוברת חתיכה של שוקולד או משהו מתוק. אני ממש מחכה לטעום וכנראה שהראש שלי כבר משדר תדר של הנאה לפה אבל אני מתעוררת לפני הביס. טעים לי מה שהולך להיות. אני פחות או יותר מכירה את הפרשנויות הקלאסיות (כן, נכון, אני לא מסופקת וכו') אבל רציתי לבקש מכם להציע פרשנויות לאקט המתוק-בטרם-עת שלי או שפשוט תזמינו אותי לקפה ועוגה.

אה, ועוד משהו. אולי באמת כלום לא משנה ולא חשוב וכל זה אבל יש אנשים ממש שווים. מעט מאוד. אבל יש. אז בינתיים אני עוד כאן.

....." חלי, חלי אמרת משהו?"http://www.youtube.com/watch?v=p4aJipWCGwM

watch and learn

http://www.youtube.com/watch?v=niqrrmev4mA&feature=player_embedded#!

3WW fantazy?

מזל טוב לדוקטור

בקטנה

מחשבה על גנים רטרואקטיביים. מחשבה על הגשמה עצמית וקריסת פירמידות תאורטיות ולא תאורטיות. בלאגן בראש שבא לידי ביטוי בבלאגן בבטן. עומס שלא מצליח לכסות את קצות האצבעות. טקסים ארכאיים בעולם המודרני לצד כתוביות הסבר פשוטות או טייטלים מוצלחים מדיי. אני כותבת אז אני חושבת. למרות שנדמה שסיימתי כבר לכעוס לא נראה לי שהתחלתי להבין. חזרה לשורשים וחזרה ללעשות שורשים. לדבר ולעשות. מה בא קודם החביתה או הכרבולת?

בעיניי יש לזה משמעות ואולי אני עושה מה שאני רוצה ואולי לא. אין לדעת.

לדעת איפה לקנות במקום איך להכין. והכי חשוב- לדעת לארוז.