ביקורות סוף שנה ד' בבצלאל מצליחות לבלבל אותי באור יום,
וקהל שועי עולם הצילום דוחפים אותי בתור בלילה. איזה מזל שהבונקלים שנחתו לי על הראש בפטיו הצמוד למוקם האירוע הזכירו לי שעדיין באמנות אין כמו החוויה. מורה צעיר אמר היום בכנות: "אני רוצה להתרגש". אני גם רוצה. האמנות לא תמיד מרשה. אבא ואמא דווקא כן. איזו טראומה / מזל שלא עשיתי אר-אס-וי-פי בזמן. (מחק את המיותר)
לרכב חילופי יש יכולת להתחמם בעליות. גם לרכב מקורי. בעצם גם אני דיי מתחממת בעליות. זה דיי אנושי. אין הרבה מה לעשות בנידון. מה שעובד זה הכלל האיום והנורא הזה- מניעה היא הדרך הבטוחה ביותר. זהו פתרון טוב אך אינו אפשרי. אם רוצים לנסות ולהתרגש צריך לעשות משהו בנידון.
כאן העצה הכי טובה (אך לא מעשית בשיט) היא לשחרר. להיפתח, לתת לזה, לזרום, לקבל, לאפשר ועוד מילים רוחניקיות שמפחידות אותי ולא מתחרזת טוב. אני מרפה את ידי אבל בקונוטציה חיובית. קיי שרה שרה. שרה שרה שיר שמח.
אני מעוניינת למסור ד"ש למישהי שטרם הכרתי. היא קיבלה את המלצתי ונהנתה (כך היה נשמע בוודאות מעברו השני של קו הטלפון) ב"תדר". אם אתם קוראים פה משהו ויש לכם אולי מה להוסיף או איזו שאלה למה שלא תוסיפו תגובה? אם תציינו במפורש היא לא תתפרסם אבל לפחות אני אוכל לדעת שאני לא הוזה וכותבת מעצמי לעצמי בלילות ושיש עוד איזה צדיק או שנים שערים וקוראים ולא מבינים מה הולך כאן בדיוק כמוני :)
פינות בחדר עגול> החדשות החדשות> הציונות מראה ניצני התאוששות. מהלך מיתוג סקסי ובריזה, זה כל מה שצריך. הגולדה שבי מציתה סיגריה בסיגריה ונאנחת. אוגנדה זה לא פתרון אלטרנטיבי, זה שם של בר בירושלים. אל תטעו. הזמינו שם טייבה.
>>>תיקון טעות>>> שרון גולדמן היא מלכת מדינת תל אביב והיא נהנתה ב"תדר" ונהנית מהחיים בלי שום קשר אלי P:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה