זהבית אלימלך מתארת את גלית ניסימוב:
אני לא רוצה להיות רעה או משהו כזה. אבל הדבר הראשון שעולה לי בראש כששואלים אותי עליה זה שהיא כזו נגררת כזאת. היא הראשונה מכולנו שישר עברה לקולה זירו למשל. בלי לעשות חשבון לטעם ולהרגלים, ככה סתם, הופ- קולה זירו במקום דיאט קולה. בקושי ראתה את הפרסומות.
אני גם שותה עכשיו בעיקר קולה זירו, אבל לא נטשתי ככה בזריז. מה שתראה בטלוויזיה- יום אחרי כבר יש לה כזה אחד ביד. אין. אין. היא פשוט מהעם הזה של המשדרגים. שום דבר לא נשאר. אפילו בתחילת הקייץ שהקטע היה כזה להתלבש יותר וינטאג' כמו פעם, היו לה בגדים ישנים הכי חדשים שראית. קלאסו.
בכל מקרה, אם אני צריכה לתאר אותה, היא בעיקר עסוקה בלהישאר בעניינים. למשל, בחצי שנה אחרונה היה לה פוני מקדימה בשיער. גוונים כבר יש לה ממזמן. היא גם ניסתה תוספות, והיה לה יפה, אני לא אומרת שלא.
אבל זה לא תפס, התוספות.
בכל מקרה פוני, פנים קצת עגולות. עיניים ירוקות. כשהיינו בתיכון היא עוד הייתה מפציצה בעיפרון שחור.
וסומק, היא לא תצא מהבית בחיים בלי סומק. הבאנו לה החברות לפני שנתיים מין סט של עגילים ושרשרת עם מגן דוד בזהב, ממש עדין. אני לא יודעת למה אבל היא לא לובשת את זה הרבה.
מה אני זוכרת חוץ מזה?...פעם אחרונה שראיתי אותה היה בנמל בחמישי. אם אני לא טועה היא הלכה עם מין כזה פונצ'ו. שכמייה? איך קוראים לזה? כמו מין ווסט אבל נפוח. עם כובע קפוצ'ון ובקצה של החוטים של הקשירה מקדימה כדורים גדולים מפרווה. אבל לא אמיתית. אה, והיה מין פס פרווה דק בכיסים מקדימה. בדדרך כלל לארץ זה מוגזם, אבל דווקא עליה זה היה ממש יפה. הצבע שמנת ישב עליה טוב עם הגוונים, והיה לה גם ג'ינס עם אפליקציות כאלה. חגורות, אבזמים, אבנים, עניינים. אנא עארף. היא יפה לאללה. לא, באמת, בטוב טעם.
היא דווקא הולכת יחסית יציב על עקב, אבל הארוס שלה, עמי, הוא לא הילד הכי גבוה ביקום. אני זוכרת איך שהם התחילו לצאת ישר היא עברה ללכת על שטוח. ואללה, נשמה אמיתית. רק קצת כזאת בטרנד. את יודעת איך זה, מהבנות שמחליפות לשמלה שנייה בחתונה אחרי החופה. לדעתי? רק צרות יכולות לצאת מזה.
מי יכול להרשות לעצמו לחיות ככה? ...
יפה
השבמחק