i can not compete with you

הן פשוט יפות מדי, זה הכל. זה עניין סטטיסטי. ופשוט יצא שהשרמוטה המפגרת שמכרכרת כרגע מסביב לבעלי היא היפה מכולן. עלי לא יעבדו, יופי זה לא פרמטר למיקצועיות.

רוברט, בעלי, לובש עכשיו שמלת-פיג'מה בצבע ירוק של הבית חולים. אם הוא יסתובב אני אוכל לראות לו את התחת. גם אתם.

הוא נראה מבולבל, מחובר בכל מיני כבלים לכל מיני מכשירים. הקרחת הקטנה שלו מיוזעת, כמו בסקס. הוא סכ"ה נחמד, בעלי. אתם מבינים, הוא פשוט לא מרגיש טוב.

זה דווקא היה בוקר מבטיח, עד כדי כך ששמעתי את רוברט שר מההול בכניסה כל הדרך עד לאמבטיה למעלה. זה הטקס שלנו בסופי שבוע פרועים, רוברט קם ומטגן בייקון בטירוף. היום יום ראשון, הראשון לאוגוסט, חום איימים ואנחנו מבריזים מהכנסייה. זה בדיוק ההוראות שתמצאו אם תחפשו את המילה 'אהבה' במילון.

אני לא באמת זוכרת כרגע את כל השלבים, אבל אחרי ההתקף, כשהוא השתטח על הרצפה היה כזה רעש... איך שאני נבהלתי...! ה"תתתסססס" וה- "פפפפססס" של השמן נדבק לכל מה שהיה מסביב, המחבת נחתה בחבטה על יד הפח, לא רחוק מאיפה שרוברט המסכן נכנס בידית של הכסא ואיבד ת'הכרה. פיסות בשר חרוך קישטו את הזירה.

היה ריח כל כל טוב. אפילו הפרמדיק אמר.

גם היה לי מזל, בחמש דקות עד שהם באו עם האמבולנס הספקתי להחליף לחולצה הסגולה עם ה-וי שהוא אוהב ולשים קצת אודם. ארזתי בתיק את הארנק שלי ואת הארנק השמן של רוברט יחד עם הצרור מפתחות של הבית. נסענו מהר, הסירנות גרמו לי להרגיש חשובה.

ועכשיו- זאתי! כאילו שזה מה שהיה חסר לי בחיים. אחות שנראית מיליון דולר ובעלי בלי תחתונים.

ראיתי שהוא מתעניין בשניה שהיא נדחפה כאן למאחורי הוילון. דיברה אליו בקול רך כזה, מתעלמת ממני. "שלום מר האוזר, אני קלי מר האוזר. אני האחות שלך מר האוזר. מר האוזר, מה קרה לך היום, מר האוזר?" דופקת לו מבט מלא רחמים. מחשבת את העו"ש בחשבון שלנו ובת כמה אני לפי הקמטים. מסטיק לא הייתי נותנת לה.

אני חושבת שהיה עדיף אם הוא היה נשאר רק עוד טיפ-טיפה בלי הכרה. אולי ככה עוד היה לי זמן להחליף לעקבים האדומים עם האבזם בצד שהוא כל כך אוהב. משהו שיזכיר לו שהוא שלי.

*טקסט תרגיל בשיעור כתיבה יוצרת בהשראת השיר "ג'ו-לין"

אני רוצה שיער כזה. בדיוק כזה

איך נראים החיים שלך כשקוראים לך 'דולי'?

האם את בהכרח כבשה? בהכרח בעלת ציצי עצום?

נדמה שהמכנה המשותף הוא בכפילות. דו-לי

מעניין איזה פרי יבש סוניה הכי אהבה.

זה שהאף שלי סתום זה לא אומר שאני סתומה.

ואני הכי מפרגנת אבל לא פחות מפגרת ממקודם.

אני לוחצת מלא "רי-פרש" ולא נהיית רעננה יותר.

הזרם של הרשת לא מספיק חזק בשבילי היום. את הטמפרטורה אני מזמן כבר לא בודקת.

רק שיבוא כבר. אנרגיה בתצורה של ספאם או לייק.

אההבאבאהאאאאאאאבההההאאהאה

עזרה בדרך חזרה

התמונה מכאן http://clothedminds.blogspot.com/

You are invisible. Go visibile

זהבית אלימלך מתארת את גלית ניסימוב:

אני לא רוצה להיות רעה או משהו כזה. אבל הדבר הראשון שעולה לי בראש כששואלים אותי עליה זה שהיא כזו נגררת כזאת. היא הראשונה מכולנו שישר עברה לקולה זירו למשל. בלי לעשות חשבון לטעם ולהרגלים, ככה סתם, הופ- קולה זירו במקום דיאט קולה. בקושי ראתה את הפרסומות.

אני גם שותה עכשיו בעיקר קולה זירו, אבל לא נטשתי ככה בזריז. מה שתראה בטלוויזיה- יום אחרי כבר יש לה כזה אחד ביד. אין. אין. היא פשוט מהעם הזה של המשדרגים. שום דבר לא נשאר. אפילו בתחילת הקייץ שהקטע היה כזה להתלבש יותר וינטאג' כמו פעם, היו לה בגדים ישנים הכי חדשים שראית. קלאסו.

בכל מקרה, אם אני צריכה לתאר אותה, היא בעיקר עסוקה בלהישאר בעניינים. למשל, בחצי שנה אחרונה היה לה פוני מקדימה בשיער. גוונים כבר יש לה ממזמן. היא גם ניסתה תוספות, והיה לה יפה, אני לא אומרת שלא.

אבל זה לא תפס, התוספות.

בכל מקרה פוני, פנים קצת עגולות. עיניים ירוקות. כשהיינו בתיכון היא עוד הייתה מפציצה בעיפרון שחור.

וסומק, היא לא תצא מהבית בחיים בלי סומק. הבאנו לה החברות לפני שנתיים מין סט של עגילים ושרשרת עם מגן דוד בזהב, ממש עדין. אני לא יודעת למה אבל היא לא לובשת את זה הרבה.

מה אני זוכרת חוץ מזה?...פעם אחרונה שראיתי אותה היה בנמל בחמישי. אם אני לא טועה היא הלכה עם מין כזה פונצ'ו. שכמייה? איך קוראים לזה? כמו מין ווסט אבל נפוח. עם כובע קפוצ'ון ובקצה של החוטים של הקשירה מקדימה כדורים גדולים מפרווה. אבל לא אמיתית. אה, והיה מין פס פרווה דק בכיסים מקדימה. בדדרך כלל לארץ זה מוגזם, אבל דווקא עליה זה היה ממש יפה. הצבע שמנת ישב עליה טוב עם הגוונים, והיה לה גם ג'ינס עם אפליקציות כאלה. חגורות, אבזמים, אבנים, עניינים. אנא עארף. היא יפה לאללה. לא, באמת, בטוב טעם.

היא דווקא הולכת יחסית יציב על עקב, אבל הארוס שלה, עמי, הוא לא הילד הכי גבוה ביקום. אני זוכרת איך שהם התחילו לצאת ישר היא עברה ללכת על שטוח. ואללה, נשמה אמיתית. רק קצת כזאת בטרנד. את יודעת איך זה, מהבנות שמחליפות לשמלה שנייה בחתונה אחרי החופה. לדעתי? רק צרות יכולות לצאת מזה.

מי יכול להרשות לעצמו לחיות ככה? ...

*תרגיל תיאור דמות משיעור כתיבה יוצרת

זה לא שאין מה.

אין מתי,

וכרגע גם אין איך.

יבוא לך דינה, יבוא לך.

כמעט שכחתי