היא הגיעה כמעט במקרה, כבר הספיקה לפרוע את שערה, להצית לעצמה סיגריה ולהתייצב בזוית נוחה מול החלון שפונה אל החצר הפנימית.
בפיה תלונות וקובלנות על כל העולם, וגם על אשתו, שתחייה.
בכל תקופת הכרותינו היא לא הייתה נאה כל כך בעיניי. כאילו שממסר פנימי אצלה הופך כל כעס וחמה לברק ואור. למרות הגזרה המשונה, נראה שהיום נוח לבגדים שעל גופה. הבדים מוצאים את מקומם על קיפולי השומן בגזרתה בצורה מושלמת. ההבדל בין כיסוי לגילוי. תפנית אופנתית שהיא אינה אלא ניצחון טכני. קרוב לוודאי חד-פעמי.
שיערה מקיף את ראשה כהילה כהה ומסתורית. קשה לי להביט בה לאורך זמן, היא עומדת בזוית מסנוורת, וגם ככה אני עסוקה.
גזר הדין שבפיה אינו מחדש לי דבר. וכשהיא איננה מולי קיומה נטול בספק. מוזר שהיא כאן פתאום,זה זמני.
היא מהנהנת בהסכמה כשאני מדקלמת בביטחון את דברי הגנריים. חוזרת על מטאפורות שהן לחם חוקי למול כאב העולם ורכילות שאינה עסיסית דיה. עיניה מתמלאות דמעות של הבנה והשלמה, היא לא בוכה. בא לי תפוח. יש לי תחושה שהסצנה הזו תחזור על עצמה שוב ושוב עד שאחת משלושתינו תאלץ לשקר.
כתיבה שאינה יוצרת. לא בטוח שזה אפילו מוצא חן בעייני.
- - -
חברים חדשים מספר הפרצופים שואלים שאלות לעניין שאינן לעניין. מה בין צנזורה לבין טעם טוב הייתי שואלת. אולם אני מעדיפה להישאר זו שעונה ונענה.
מועדים לשמחה. מיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה