יום ראשון, 27 ביולי 2014

לא זכיתי בצרצרפיס*

הנה לכם שלושת קוראי הנאמנים, שלושת הפייבוריטים שלי מתוך אלו שהגשתי אני לתחרות:

3. לקבוצת ״הַכְּצַעֲקָתָהּ?״ דרושה דמות מרגיעה לליווי צמוד ואהבה ללא תנאים. שכר נאה במטבע זר.

2. מחפשת באלאנס לעמידת ראש ו/או עמידת ידיים עד סוף 2014. 

1. בחורה בלי ניקוד מחפשת בחור מנומש לקשר לשוני. 


*תחרות צרצרפייס של מפעל הפייס ל2014: להגיש סיפור עד - 140 תווים בנושא ״מודעה״

תודה שקראתן/ם.


יום חמישי, 26 ביוני 2014

דייוירסיטי עכשיו





מיים עם נענע. פריכית אורז עם ריבת חבושים של בני. הרבה אינטרנט. סלרי טרי. מולטי טאלנט. 

יום שני, 21 באפריל 2014

אני שלי

בשבחי הבינוניות, 
הנורמל 
האב-נואמל 
האם-נורמל 
בשבחי העצלנות העצבנות הנירגנות העמוקה הפנימית המוכרת הטובעת המדשדשת הזו. 
שהיא אנחנו. שהיא עכשיו. שהיא שלי. ואני שלה. 

בשבחי דברים, 
החפצים 
חי צומח דומם 
חשבתי שאדע, שאפסיק לחפש ולהצטרך ברגע שיגיע ה-אחד. 
האביזר הנכון. האיבזור הנכון. הנכון או לא נכון. 
אולם לאחרונה, התבהר לי המצב, אין כזה דבר דבר. וכהה הוא לא בהכרח יותר עמוק. 

בשבחי מילים. 
אותיות, מזמורים. 
חרטומים ויתדות שנוגעים ונערמים. בכוח דיו עופרת או תוים 
מנסים לתפוס איזה רגע או רגש חמקמק 
שורות מתרבות כמו וירוס ויראלי מדבק הצילו
(רגיש לפניצילין, קח עוד קערת מרק צח. מי מלח. שן שום. תנוח!) 
מגרש משחקים ענק ולא בטיחותי 
כל המתקנים וכל המתקנים שבעולם לא יעזרו. 
אנחנו נופלים מאלף ועד תף. מאיי ועד זד. מגוגל טרנסלייט ועד לשיחון כיס. 
גזיי גזונט. 

בשבחי האל. האלה. האמונה. הדת. 
המניעים. 
מעגל הנשימה והשאיפה והביצה והתרנגולת. 
אני מורחת (את עצמי) (עבור עצמי) בנדיבות.
לא מפחדת מהטעם. 
לא שותה מספיק מים, לא רוצה לדלל את חווית החיים.  

משחקת תופסת-מחבואים-ודג-מלוח עם הכוחות
רגע שאין בו מגדר. 
הגוף מדלג מעל הראש. הלב נגרר מאחור. 
הרגליים העבותות משתרכות כענן אבק הולך וצר
כמו ג'יני אין אה בוטל. 
משפשפת חזק במטרה להוריד את הכתם. 
משפשפת שוב ושוב (ושוב) כדי להאיר את מי שיגשים לי שלוש משאלות.
ארבע במאה. 

המתכון הסודי לגפילטע עילאי עשוי מדג הזהב ועיגולי הגזר של סבא אליעזר. 
עזבו אתכם מכל השאר. הכל שטויות. 
אני שלי.        

יום שני, 14 באפריל 2014

החרוסת מובילה את העם / פסח תשע"ד


ובחלוקת תפקידים (הלא כל כך מסורתית) איכשהו יצא שאני קיבלתי להכין "את החורסת המפורסמת שלי".... say what ??? לא זכור לי שום תקדים אישי בנושא. 
אבל לא התכוונתי לאכזב ואכן צללתי למשימה!
בהתחלה קראתי השוואה בין מתכוני חרוסת שונים בווינט לקבל קצת השראה
אחר כך קניתי את רוב מה שמצא חן בעייני בשוק לווינסקי (תמונה מס'1) ושילמתי על זה כמו יהלומים. 
אחר כך שמתי במג'ימיקס (לפי כמה שהתחשק לי מכל דבר ונראה לי מספיק צבעוני בעיניים) את רשימת המרכיבים הבאה (תמונה מס' 2) : רסק תפוחי עץ לא מסוכר * תמרים יבשים שווים ממש * אגוזי ברזיל לא קלויים * גרעיני דלעת * צימוקים בהירים * פקאן טבעי * אגוזי מלך לא קלויים * שקדים לא קלויים * חמוציות פרסיות * חמוציות רגילות מיובשות ללא סוכר * מעט קוקוס מיובש * רבע לימון עם הקליפה והכל * קינמון * 2 כפות אמרולה  * והמרכיב הסודי: אמונה (!) וכוונות טובות.
וככה יצאה "החורסת המפורסמת שלי" (תמונה מס' 3) אני לא בטוחה שזה מספיק פוטוגני בעיני אבל זה מספיק סמיך כדי לבנות עם זה בתים אם בורחים ממצרים ומספיק מתוק כדי לרצות את זה פרוס בנדיבות על מצה או ישר לפה בכפית.

ואפילו נתתי לה שם.

קוראים למנה "הרטיטי את ליבי!" 













אסיים באיחולי חרות - אחרות - חירות לכל קוראי 
ומינון נכון בין אירועים משפחתיים, פעילויות קולינריה ובילויים בשמש...!




יום שבת, 12 באפריל 2014

שלום.


השבוע הלך לעולמו רון פונדק 1955-2014 
אני זוכרת וכואבת את מותו הן הפרטי והן הציבורי של ארכיטקט השלום מי שהיה גם החבר של/הבעל של/האבא של/הבוס של אנשים נפלאים במיוחד שאני מכירה אישית. יהיה זכרו ברוך. 

יום שלישי, 1 באפריל 2014

המוזיקה תציל אותי. גם אם אני לא אוהבת מוזיקה.

אני במרחב. אי אפשר להימנע מכך בימים אלה כתיקונם. 
דוחה משימות דחופות מושכת אנשים לא רצויים 
אוכלת שוקולד בהחבא 
אוכלת שוקולד בפומבי 
שוקולד מבין אותי. ואני לא מבינה אותו. אני צורבת צוברת 
אני לא צברית. 
אולי 
יום אחד אפרוש כנפיים ואעוף (בחזרה?) 

הצילו פסיק אתה בא לי בטוב 
פשוט לא עכשיו נקודה
צבעים משנים רייחות 

אתה עבד של מארק. נטוע כיתד בלב ליבו של הממסד. 
המיינסטרים זה חוזר. המיינסטרים זה שוב באופנה. 
הזרם הראשי עלאק. 
בא לי על התרופה בלי התופעות לוואי. 
איך עוד לא התגברנו 
על התופעות לוואי. 
הלוואי. 

אתה לא מפחד עליי, וזה מה שמפחיד אותי כרגע. 
ערב כיסויים 
עיין ערך עצמי 
ערך עצמי 
ערך 
ארך 
ארח 
אה רך
קשה 
קשוח 
מילים 
שטויות 
מי מזמין מיץ עגבניות בטיסות? (לא אני!) 

לפי ההיגיון, לפי כל מה שאומרים (ההפך מאי-היגיון)
מותר לחשוב 
אפשר לחשוב 
ש
פסטה שחורה זה מרזה (!?)  
אני מגבירה את הווליום כדי לנצח את המחשבות שלי. 
לערבל אותן בצלילים. לזכור לשכוח את הרגע הזה. טוב טוב. 
טוב. 

ואם אני לא מצליחה להגיד את זה מספיק ברור 
אז פשוט - 
פשוטו כמשמעו

יום שלישי, 4 במרץ 2014

גיבוי.

גב, גבר וגברת 
גיבוי בעל כורחו.

אני מפנה לך את הגב ואתה מעסה לי את ההארדיסק. 
אנחנו שומרים אחד לשני קבצים מכל הסוגים, אבל לא מכל המינים.
אני דורכת עלייך, אבל בקטע טוב. 
בניסיון למצוא שחרור, לחפש הקלה. 
לפתוח ולמתוח את צוואר (הבקבוק) (הרחם) (בת היענה הפנימית שלי).

מאז שהכרנו אני מוצפת בכוסות בירה וספלי קפה, פוקחת עיניים ומשירה מבט בתוך ערפל ענן העשן שמיתיימר ומיתמר מהסגריה שטחובה בפיך. 
גם אני רוצה להיות, 
טחובה בפיך, אבל בקטע טוב.

מלפף אותי אצלי בפרטי, מתראים בחושך חדרי חדרים ואז יוצאים לשמש ולאור. 
מוצאים את הלבד והביחד עם הקהל של העיר הזאת שמפרידה בנינו ומפגישה בנינו.
בכל פעם מחדש, בכל פעם קצת אחרת.
אנחנו מנסים לאפשר זה לזה לנצח, כדי שלא נפסיד אחד את השני.
סימנים של הנעה לכאב והנאה 
אתה מתבלט בין לגרור ל'העתק-הדבק', 
אני מנקה לכבודך את הדסקטופ שלי, וגם שוטפת כלים. 
מתבוססים בבסיס הנתונים המשותף שלנו, אבל בקטע טוב.  

אני עושה לך גיבוי נעים בעורף,
מנסה להכיל
מחוות 
מילים 
שעד עכשיו לא היו משותפות. 
משתופפות. משתתפות. משתזפות.
הן יוכלו לשמש אותנו כאמצעי לשיחזור המידע בעת הצורך. 

אני מפנימה את המצב החדש.
נושמת אוג'אי פראנאיאמה לכל מיני חללים פנימיים, לתיקיות אנטייטלד ריקות. 
פוגשת עקבותיך בתוכי.
שם הנחתי אותך ולא סיפרתי לעצמי. 
עכשיו אני מוכנה 
(נדמה לי)
עכשיו בא לי לעשות "שר". 
לא לצעוק מגג העולם. לא לסצנות. לא לסטטוסים במרחבים מרושתים. 
כמעט סתם
אני ואתה
צוחקים יחד
בפומבי.
(פרטים אצלי בפרטי) 
(סרטים אצלי בפרטי). 

אבל אני לא מרשה לך לצאת היום מהבית.
אל תזוז לשום מקום לפני שאתה עושה לי ׳סייב׳. 
מוודא שיש לכל זה
גיבוי.

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

Q&A With the Artist


12/05/13 23:18:27: מיה: Sure thing. I just got home and i wont make it up too long


12/05/13 23:18:40: מיה: Schnitzel sounds gooooood!


12/05/13 23:19:02: כריסטיאן: Did u try it ? :)

12/05/13 23:19:33: מיה: I worked in a schnitzel place ones... So many stories...

12/05/13 23:19:41: כריסטיאן: And another time kaiserschmarn for you

12/05/13 23:19:44: כריסטיאן: U did what ?

12/05/13 23:20:08: כריסטיאן: Ahahaha, how cool

12/05/13 23:20:24: כריסטיאן: So u tried it

12/05/13 23:21:00: מיה: Yes, but i am not sore what kaiserschmarn is

12/05/13 23:21:37: כריסטיאן : Like mashed pancakes

12/05/13 23:21:39: כריסטיאן : Sweet

12/05/13 23:21:48: מיה: Looking forward to some Germany culinary adventures

12/05/13 23:22:21: כריסטיאן : Schweinebraten, schnitzel, weiswurst and kaiserschmarn

12/05/13 23:23:01: מיה: I will try anything ones

12/05/13 23:23:03: כריסטיאן : So how was the show tonight ?

12/05/13 23:23:45: מיה: There was a successful artist talk.



אתם מוזמנים: 
המרכז לאמנות עכשווית CCA קלישר 5 / צדוק הכהן 2 
יום רביעי ה-5 למרץ בשעה 19:30 

ארכיון הבלוג