יום שלישי, 13 באוגוסט 2013

יום ראשון, 14 ביולי 2013

עמודים 279 ו-280.

שוכבת על המים / דליה רביקוביץ 

עיר ים תיכון מסריחה
גהרה על המים
ראשה בין ברכיה 
גופה מזוהם בעשן ואשפות. 
מי ירים מאשפות 
עיר ים תיכונית רקובה
רגליה מוכות גרב, 
בניה זה לזה 
גומלים בסכינים. 

ועכשיו הוצפה העיר ארגזי ענבים ושזיפים
דובדבנים עומדים בשוק לעיני העוברים. 
השמש השוקעת ורודה כאפרסק 
מי יוכל לשנוא ברצינות 
עיר ים תיכונית מסוממת 
כמו פרה גועה מיוחמת 
כותליה שיש איטלקי עם חול ים מתפורר. 
לבושה סחבות עם ריקמה
אבל היא לא מתכונת, 
לא מתכונת לשום דבר. 
והים מלא סמוך למצחה העיור
והשמש שולח אליה קרניים שופעות רחמים
כאשר יפוג זעמו לעת השקיעה. 
והדלועים והמלפפונים והלימונים המתפקעים מצבע ומיץ 
נושבים עליה ניחוח קל של בשמי קיץ. 
והיא אינה ראויה. 
אינה ראויה לאהבה או לחמלה. 

עיר ים תיכונית מזוהמת
איך נפשי נקשרה בנפשה. 
בגלל משך החיים,
בגלל משך החיים.

יום שלישי, 9 ביולי 2013

8:15


בא לי לכתוב על אהבה ועל זמן. על מה שאהבה עושה לזמן ועל מה שהזמן עושה לאהבה. 
בא לי לכתוב על היכולת להעריך דברים. היכולת להעריך זמן. היכולת להעריך אהבה. 
מה שמשותף לזמן ואהבה זו האשליה שאפשר להכיל אותם באופן כמותי. הנאיביות שבה אנחנו שואלים "כמה?". כמה זמן יש? כמה אהבה יש? כמה זמן נשאר? כמה אהבה נשאר?
הם מתקיימים זה בתוך זה. האהבה מכילה את הזמן, הזמן מכיל את האהבה. 
אולי הם זוג? זה בטח קומפליקייטד (לפחות על ציר הזמן) 3> 

יום שני, 18 בפברואר 2013

הביטו.

וראו.
ותקראו !
ותאזינו !!
ותספרו לי מה דעתכם.
תודה.

יום שישי, 8 בפברואר 2013

חפצים אישיים 
מילים ולחן: נעמי שמר

הקלידים הלבנים והשחורים
את מגע ידה הקל זוכרים
האהיל אשר על גבול האור
על צילה באדיקות ישמור

השטיח מחייך כשהוא נזכר
וכמוהו השמיכה וגם הכר
במטבח יש לוח עץ חלק
שמכיר את הסכין שלה

תנו כבוד לחפצים
לחפצים יש זיכרון ארוך
החמימות הסבל והרוך
דבקים בהם ללא מנוח

הם לא יתנו לך להתאושש
הם לא יתנו לך לברוח
תמיד תוכל לשוב ולמשש אותם
לחפצים יש כוח

בארון שלה ישנם כמה ספרים
שבלילה נפתחים ונזכרים
במקומות מסוימים מאוד
שרשום בהם דבר חשק או דבר סוד

ויש עציץ אחד של אורכידאה
שקשור אליה במיוחד
אני אזכור אותה אני יודע
ולקולה אני אתגעגע
בשפתיים חתומות.

תנו כבוד לחפצים
לחפצים יש זיכרון ארוך
החמימות הסבל והרוך
דבקים בהם ללא מנוח 

ויש עציץ אחד של אורכידאה
אשר קשור אליה במיוחד
אני אזכור אותה אני יודע
ולקולה אני אתגעגע
בשפתיים חתומות לעד. 

יום שני, 21 בינואר 2013

פאנטום

התחשקה לי טבעת.
מורכב להסביר
לא עניינים שבלב 
סתם אופנה
כמו כולן
חולפת
פריט לענוד
קישוט עוד ועוד
שגיונות קטנים בהן אני ניטרפת
נזכרתי
חיפשתי
שמתי 
ביררתי
הלכתי
לבשתי
הציקה
הורדתי
וזהו. 

למה פאנטום למה?
למה גלימה שחורה
מבקר אותי בוקר, אור, חושך, לילה
האצבע עוד כה כאובה

זה לא המחסור המנטלי
זה לא המחזור החומרי
אני נשואה ביד שמאל 
ממש משונה
עניין רציני
זה כ"כ לא אני
ואתה אלמוני
ועדיין, באמת! לא חולמת אני!
נותר לי כאב בלתי רצוני
פאנטום.


ארכיון הבלוג