יום שני, 6 בדצמבר 2010

Embeded

מחר! בחצות היום! בפורום! אני משתתפת בפלש-מוב (ריקוד המוני) לקידום מערך הדמוקרטיה באוניברסיטה העברית בירושלים. השותפה המהממת שלי (זו שלובשת בהיר) עשתה את הכוראוגרפיה, וכמה שלא התאמנתי, אני יודעת שמחר בלייב זה לא יהיה אותו דבר.
וויש מי לאק!

when even philosophy doesn't work



















יש לי אוסף דימויים שעושים לי נעים,
ויש בעולם אנשים רעים.
אני אוהבת תמונות שכשקטנים,
ומדי פעם רעש של שעונים.
לפעמים נשארים לי סימנים מחזיות ברזלים,
ואני כולאת את הרעיונות במילים.
כייף לערבב הרבה טעמים,
ולראות תמונות של ערומות וערומים.

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

הופעת בכורה שלי בבלוג של "הגולדמנים"

רוצים לראות? הנה: תקציר הפרקים הקודמים: עמוסים לעייפה
ואם כבר גולדמנים אז הנה ההזמנה ל יריד התקליטים הלוהט שלהם "מינט" #2 אני אהיה שם! ואתם?

יום שישי, 3 בדצמבר 2010

מתוך: "טיוטות"

לצבוע שטיח אדום לשחור. בזמן שמתקינים אותו. (התקנה - אינסטליישן)

מסיבת מתנפחים למבוגרים

לא מעוניינת לחזור למוטב

הייתי רוצה לבוא יותר במגע

1. א'.ר'. מתחילה עם החיים. או הם איתה. אסור לרצות יותר מדי. התהום שלי מצטלם מצוין. שעון אותיות. תמיד יש אצלו אור. להחזיר ציוד.

השונרא והשמטרלינג. יואל הופמן ולאה ניקל.

תערוכה בשם שתגדל

שעמום. סקרנות. חטא ההיבריס באמנות.

להוסיף מלא ידיות בעולם.

צרכנות. משותפת. קוקטייל ענק. שיא נגיעה. סוכריות על מקל.

לעסנו. התעלסנו

אני משתגעת מזה שהעולם קטן ככ/ אבל אני הכי שמחה כי הכרתי בו אותך.

אובר קומפורסציה. הו יה.

שינויים במרכז כוח הכבידה

לגנוב כביסה לאנשים. הלבנים שלי לא לבנים.

אני רוצה להיות אראלה מהפייס

לפזר סביבי ערפל

גלגלון. זרנוק

אין הון בלי סיכון.

מקום שבו המחירים תמיד מפתיעים.
ההשראה באה כמו מנת מים קצובה.
שעת שטיפה

עזרת ישראל

אנשים עוברים ליד מאוורר תעשייתי

דוסי דוס? מים עם מיץ.

סלסה. אנטי חומר. סמבה. אנטי חומר עם הרבה תחת. בקצב כפול

קרן ציטר הישראלית

הוא עם סנדלים

עסקנות לשמה

דיס קוד האב בין א וונדרפול ארט וורק

חווית המשתמש

שעות טובות. היה נדמה לי. הוא קרץ אלי בלי העיניים. עם הלשון. מושלמת אני לא. רוצה להיות. ויש בטעם של דבש ויש את הדבש עצמו.

מונחים שקשה לי איתם. ואן סייז

מגואלת באהבה. דרינצט'

למה אני לא יכולה להחליט שמגיע לי?

אני לא מסכנה. אני סתם לבד. יש הבדל מאוד גדול

אני לומדת מהר ושוכחת עוד יותר מהר

אגיע בשעה.אני בבית.נא להתקשר.בפגישה.תתקשרו.הפגישה בוטלה.להתראות ב:.להתראות בשעה. סליחה, לא ניתן לסייע. נא להתקשר.

"כאן מנפנפים בכייף"

בקומה שנייה ממש קשה לעשות על האש.

גם כשעוד היתה המרפסת, לפני השיפוץ ולפני שסגרו בשביל יובל את החצי חדר בגבס, היה בקומה השנייה בביאליק 8 ממש קשה לעשות על האש.

אז הם עשו בכאילו. אהוד היה נוסע לקראת שתיים עשרה למפגש גשר הירקון ובאחת הם כבר היו מנפנפים בצלחת פלסטיק מעל הבשר שעל המחבת מעל הגז. לא היה מי יודע מה עשן אבל ליעל זה לא הפריע, להפך. יובל היה אסמטי כבר מגיל קטן וזו הייתה עוד דרך מחתרתית של ההורים להשאיר אותו במרחב המוגן. על האש עם פיתות ועם חריף לא חריף אבל בלי דשא ובלי צפיפות אוכלוסין של תיירות פנים.

המנגל המזוייף היה חגיגה אמיתית וחזר על עצמו כמעט כל שבת שניה או שלישית, כשהם לא היו נוסעים להורים של יעל בקריית אונו. רק אחרי שטלי נולדה והתחילה לללכת, הבית נהיה כבר ממש צפוף, אפילו למנגלים בכאילו. הם העיזו פעם אחת לנסוע יחד לאכול על האש. בחוץ.

מסעדות בתחנת דלק זה אף פעם לא כל כך זול כמו שזה נראה. בחשבון פשוט גם משפחה של שלוש נפשות וחצי יכולה לצאת בנזק כבד. וגם הדלק יקר. למרות שזה כל כך קרוב לתחנה עצמה.

כבר בחנייה יעל התקשתה לשמור על קור רוח, אוהד ראה לה בפנים את הגועל מכל החיידקים שתוקפים את הילדים היפים שלהם. היד שלה הידקה בעצבים את חבילת הג'מבו של המטליות הלחות שזכרה להביא. "תשיארו את הצעצועים והג'קט באוטו" היא זייפה חיוך לעבר המושב האחורי.

הבעלהבית מזהה את הפנים של אוהד מכל המשלוחים כל השנים. הוא מופתע מאוד לראות את כל הפמלייה מתארגנת מסביב לשולחן הדביק ומביטה בתפריט המיושן, שהיה מודפס על נייר זול, ששימש גם כפיילסמנט. יעל והילדים מבקשים לגלות מנות אקזוטיות ומתייעצים בקול מה יזמינו, כאילו שלא היו אלה אותן מנות מוכרות מהחמגשיות אלומניום.

"מה זה חומוס פיטריות? עם מה זה בא?" יעל מפשלת ושואלת בקול רם. אהוד שואל את עצמו בלב איך יסתכלו עליו בפעם הבא שיבוא, אם בכלל, ומנסה להיזכר איך קראו לשיפודיה ההיא ליד גשר מעריב, שם עוד לא ממש מזהים אותו.

לקראת סוף הארוחה ה"שף" מדגים לילדים המוקסמים בישול גורמה מה הוא: "קודם הופכים את הכלי פלסטיק הקטן על צלחת ומחזיקים חזק" הוא מתאר, בעוד הקצף הלבן והקשיח מתגלצ' בקלות לצלחת מתוך המיכל התעשיתי. "ואז רוטב שוקולד" הבקבוק משפריץ בנדיבות קולות לחץ אויר גסים "ואגוזים! וקוקוס!" הוא ממשיך לפזר בכפית פלסטיק קטנה. קלאסיקה.

כשהם קמים ללכת טעם הבוואריה המתוקה מדי עדיין בפה, על הכפית, על המפית ועל החולצה הירוקה של יובל, שיעל תזרוק בלילה לפח, בלי לנסות אפילו לכבס.


* תרגיל אחרי עריכה שנייה מתוך שיעורים בכתיבה יוצרת / מנחה: אורלי קסטל-בלום / מסגרת עבודה: ארוחה בת לפחות 3 נפשות שכוללת קטע תיאורי-דוקומנטרי קצר של "הוראות הכנה" כלשהן, כאשר בסוף האירוע מישהו עוזב (לי יצא משהו עוזב) / כל קשר למציאות מקרי בהחלט

לוקחת ללב. לוקחת לראות

http://www.youtube.com/watch?v=NOErZuzZpS8

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

שוברת את השיא של עצמי

ורניסאז' חגיגות רבע כלל כבר היום את פריטי האספנות הבאים:
קרם חמאת שיאה בריח יסמין
גרביונים לבנים עם הדפס דוגמא מורכב של פייזלי בכחול
הספר החדש של רותו מודן "סעודה אצל המלכה"
כובע אופנוענים מקורי של הראלי דיווידסון. ראו הוזהרתם.

מעבר לעובדה שאני לועסת את עצמי לרוחב בימים האחרונים
(לא ברור אם הקיבה שלי גודלת ואני מתבגרת או להיפך)
קרו כל מיני נסים גלויים והקוורטט שלי נמצא כולו חי וקיים תחת אותה קורת גג בשעה זו ממש! טפו-טפו-טפו.
ובינתיים-
יש פתיחה מרגשת לאחות למחצה במוצ"ש, הבטיחו לי פורטרט ויגשימו לי חלום, איזו אחת חשובה הצטרפה למשפחת הבלונד ;), מחר בניכר חוגגים יומולדת למישהו אהוב+, אתמול לקחתי חלק בנהנתנות לשם נהנתנות (שזה פחות מופשט מאמנות לשם אמנות אבל לא פחות חשוב) ואני בעיקר מקווה בין לבין להצליח להישאר בזיכרון לעוד רגע אחד.
אכן, עומס קל.

לקתרזיס ראוי לחצו על הכותרת של הפוסט הקודם.

ארכיון הבלוג