יום שלישי, 16 בנובמבר 2010
דבר בשם אומרו.
יום שישי, 12 בנובמבר 2010
בפעם ה- 1,000
יום חמישי, 11 בנובמבר 2010
יום רביעי, 10 בנובמבר 2010
עוד לא כותבת רק חושבת
יום חמישי, 4 בנובמבר 2010
יום רביעי, 3 בנובמבר 2010
מחזיקה את המעמד

יום ראשון, 31 באוקטובר 2010
לא אשן בלילה לא אצחק ביום
יום חמישי, 28 באוקטובר 2010
יום רביעי, 27 באוקטובר 2010
מטלת כתיבה # 1 בקורס כתיבה יוצרת *כל קשר למציאות דמיוני בהחלט
זה היה כמו טקס. אולי הדואר "בא", כמו שהכביסה פתאום דופקת בדלת והאוכל מוכן אבל הוא בכלל במטבח אחר. סבתא אמרה שלילדים שלא באים מהקיבוץ אסור להסתובב ככה סתם יחפים, זה מאוד מסוכן. הייתי יושבת על הרצפה הקרה בכניסה. נאבקת בסקוצ'ים של הסנדלים הקטנות. קטנות כמוני. התפוצצתי מאושר. היינו הולכים שלושתינו ידי ביד. הצעדים הסקרנים שלי עם הצעדים העייפים שלהם. מנדנדים ידיים ומבטיחים הבטחות. אחת שתיים ו- ש- לוש!. עד המרכז היו רק שתי פניות אבל זה היה מסע ארוך. כל בן משק שעבר נדרש לשלומנו, כמעט במפתיע. "רוחל'ה, ישראל, רוחל'ה מה נשמע?", "ראיתם מה הולך בהרחבה?", "ומי זו הגדולה הזאתי?" היו מגלגלים לעברי עיניים פעורות ומשקרים במצח נחושה כאילו לא שמעו עלי מעולם. הרי זו נועה הבת של אתיל'ה. אתיל'ה 'היורדת'. זו שנסעה ללמוד באמריק'ה אחרי אחד מהמתנדבים. חזרה לארץ עם שלוש מזוודות של בגדי מעצבים שחורים וילדה עם תלתלים מזהב. אתיל'ה מהעיר. נו, אתי, זו שלא אהבה ללכת יחפה.
*המשימה הייתה לתאר ביקור בתיבת דואר בשתי פסקאות. אתמול הקראתי לאט ובקול רם מול הכתה עם ידיים לחות. אני לא מזהה את הטקסט של עצמי ושואלת בהתפעלות מאיפה לעזאזל הגיע הזיכרון הפיקטיבי הזה?
יום שני, 25 באוקטובר 2010
התמחויות בהתמרחויות
במבה-
נקודה-
כיפה-
אדומה.
החיים כרגע הם מין בליל של עוגת שיש. עוד לא אפוי אבל בפוטנציאל של להיות משהו טעים. חומר גולמי, חצי שחור חצי לבן. אני מנסה ללמוד איך לערבב אותם עכשיו נכון כדי שאחרי האפייה הביס יהיה מושלם.
יכולתי להישבע שהיה לי איזה פוסט על קצה הלשון.


