יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

הרצינות היא ממני והלאה


*הערות לשימוש מושכל בבלוג:
כמעט כל כותרת כאן היא לינק, גם כל מה שמסומן בכחול בטקסט.
ואת הדגים תוכלו להאכיל בלחיצת כפתור העכבר.
אם מאוד אהבתם תוכלו תמיד להגיב, ואם זה ממש שווה תוכלו לשתף את כולם בטוויטר בפייסבוק או אפילו במייל כשתלחצו על האייקונים האפורים הקטנטנים בתחתית הרשומה. תודה


יום שישי, 8 באוקטובר 2010

למה אף פעם אין שמאלה בתל אביב?

05:45

איך אני אוכל להעביר לכם את התחושה או הטעם. יש לי מין יובש כזה בכל חלל הפה הקידמי, במגע של הלשון עם השיניים ובשפתיים מבפנים. אכלתי בננה שהבשילה רק ב- 99%.

הערב כבר היה קצת קריר. עוד לא ראו פטמות וכל זה, אבל הצעיף נדמה משומש. עשן הציף את הסיבים הלבנים.
ישבנו אני וההיא. נו, זאתי. בכל אופן היא שיחקה ככה חופשי חופשי עם הירח. הורידה בעצמה לעצמה בלי עזרה של אף אחד. האזהרה ציינה שיש להשתמש בו תחת השגחה בלבד. ובאופן כללי הייתה תחושה, שלמרות שאנחנו קרובות לאלנבי לרוב האנשים היה עוד מצב רוח של אכפת. אהבתי לפרגן לה רטרואקטיבית, אבל אני יודעת שזה לא באמת מה שעזר.

אחרי, בסיבוב בכיכר, חשבתי על דבר מוזר. למה בחרו שלא לתרגם או לעברת את השם 'נודי'? ובמיוחד שזו עוד דמות לילדים.
יד שמאל קצת נתפסה לי, ועכשיו יש תמהיל של בחילת עייפות עם יותר מדי בננה בבת אחת. בחוץ כבר אור לבן.
בא לי לכתוב את המילה "מסמא", אבל הוא מזה לא.

ניסיתי לערבב בינה לבינה ללא הצלחה מרובה. כנראה שאחת ההיררכיות החזקות ביותר בחיים היא של מטפל-מטופל.
יהיה בסדר, סיננתי. "ירוק יותר ירוק" היא דירבנה בחזרה. נפגשנו כך. היה מה שהיה. תגיעו.
למרות כל הפגיעה באגו הכל ממשיך לתפקד. זה כנראה תהליך פנימי של פירמוט. כאב רוחבי במקום אורכי. היא פנויה לטפל בזה עכשיו כשאת הקטנים גירשו. והוא יוכל להיות שלי. או לפחות לנופף גם אלי מהחלון שבצד השני של כיכר העיר.
למה אני לא יכולה להחליט שגם לי מגיע?

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

הייתי רוצה לבוא יותר במגע

שמתי חלב מ'א'ושר בקפה וסוכרזית אחת.
שמתי חמש בנות בתנוחה לא נוחה. בניתי מגדלים באוויר. נשפתי על הקוביות ל-שש שש. תרגמתי לאנגלית משפטים שלמדתי בצה"ל.
'דה אסהוול הו וויל סטופ טיים ווז נוט איבן בורן ייט'
גם על מה שעוד לא קרה יש לי יכולת לבכות כמו חלב שנשפך. טיפות לבנות כבדות מתגלגלות לכיוון מרכז כוח הכבידה.
הפיזיקה מכניעה את הכימיה.

אתם כבר יודעים איך זה. האחרון שיוצא שיכבה את האור.

יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

כשנירדם. ניפגש.

כשנירדם, ניפגש. כל העולם יתחלק לקבוצות. לפי הבד של הסדין. כל החברה שישנים על כותנה מיצרית, יפגשו באיזה מדבר. 100 אחוז כותנה ישבו על הדשא או סתם יסתובבו סביב עצמם בין מדפים בסופר ענק. האלה עם המצעים של הסאטן תקועים עכשיו יחד באיזו טירה איטלקית. דוגמא משובצת מאיקאה ישבו בצורה מסודרת על ספסלי עץ אורן, דוגמאות פירחוניות על כסאות כתר פלסטיק לבנים.

ארכיון הבלוג