אנקדוטות מתוך יומנה של אופטימיסטית:
לבנות ולהרוס, להדוף כלפי פנים. חדירה. לנסות להגיע. זרמים של סכר. צונאמי. מה זה? אני לא יודעת, אבל הנה בא עוד אחד.
הלכנו לאכול אוכל הודי. זה אחד הצדדים הקולינרים הכי פחות מפותחים שיש לי. מילא סיבולת לב-ריאה אבל חריף זה ממש חריף לי. היה די מצחיק. היה לי בלאגן בגוף. מתוק וחריף ולחם והצילו ולאסי (שובי הביתה) וכוסאומו. עשיתי את עצמי גיבורה ליד השולחן עם כולם אבל זה היה עינוי אמיתי. היה לי לוהט מבפנים עוד שעות אחר כך. עלו לי אחר-כך דווקא 3 דברים טובים: (1) מחשבה על איך הגוף לא זוכר כאב. אני מביטה באוכל שלפני שניה פגע בי ובא לי ביס, הכל נראה ממש טעים ומריח טוב. ניסיון אחרי ניסיון ובמקום פגע וברח אני פוגעת ומרגיעה את המכה ושוב פוגעת. יש כאלו מערכות יחסים.
(2) לנסות להבין את העולם רק דרך קו המתאר של השפתיים. אפילו כשנשמתי עמוק היה לזה טעם. ודווקא התחושות בשפתיים היו שוות. אבל היה ממש קשה להתרכז בלהרגיש אותן. (3) באותו הלילה חלמתי חלומות הכי ציבעוניים שחלמתי כבר הרבה זמן. אני זוכרת מלא אדום וכתום. כאילו הדקורציה של הטברנה ההודית באיסט טורונטו גלשה לי לתת מודע ועשתה בו כבשלה. האם זה היה שווה את המחיר? קבלו.
רות, עבור. סוף. שבוע אחרון ללימודים. לא ברור לי אם אני מבינה מה באמת עבר עלי. נראה לי שהממוצע שלי עומד על-B.
B כמו בננה, B כמו בונבוניירה, B כמו בולרו (זה מהדברים האלה שעודף הפירסום רצח אותם. תנסו להקשיב כאילו אתם בעצם לא מכירים) וזה הגרסה של פראנק (שימו לב עד דקה ארבעים יש פינוקים בצרפתית, בחמש ועשרים יש צחוק של מכשפה, בשש ועשרים כבר קוראים לזה אמנות אבל הסוף קצת חתוך)
בלי סיכומים מיותרים וכאלה. היה טוב וטוב שהיה. ממילא כנראה רשום לי המצח "האפלי אבר אפטר". זה דימוי די מדויק. משהו שאתה מקרין החוצה ובכל זאת אין לך מושג על מה הם מדברים. ההפך הגמור מדברים שנמצאים בעורף או מאחורי האוזן. לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. ומה עם טיימינג, טיימינג, טיימינג? ועד אז- ביי, ביי, ביי.
יום שלישי, 13 באפריל 2010
יום ראשון, 11 באפריל 2010
יום שבת, 10 באפריל 2010
יום שישי, 9 באפריל 2010
מנסה לשים את המילים "רייטינג" ו-"אמנות" באותו משפט
אני מעוניינת לשתף
אני מעוניינת להשתתף
אני מתעמקת כרגע במהות של השילוב בין גבוה ונמוך.
אם יש לכם זמן פנוי שלא מבוזבז כראוי אני מעוניינת להמליץ על תוכנית של ערוץ 8 שראיתי כאן כמה פרקים שלה. זה מין ריאלטי למתוחכמים. כל פרק הוא שעה של סיכום של יממה. רוני קובן מבלה 24 שעות בתוך חדרון עם 'אישים'. בינתים ראיתי את הפרקים עם מרינה מקסימיליאן בלומין, עם תיקי דיין ועם אתגר קרת. זה גורם לך להתאהב באנשים האלה. וספציפית שלושת הדמויות האלה בפרט "מוכרים" באיזשהו אופן את החיים, את ה-"הקיום האנושי". ועכשיו פתאום אני חושבת על זה שגם שלושתם יוצרים באיזשהו אופן וגם שזה נראה לי רעיון טוב. אל תתפלאו אם אני אזמין אתכם להיות איתי 24 שעות באותו חדר.
בכל מקרה, אחרי שאמא שלי שלחה לי את הלינק הזה החלטתי שזה זמן טוב לחגוג את העבודה שסוף סוף הבנתי איך הופכים את המילים עצמן ללינק. אבל עדיין נשארה הבעיה שאם תלחצו זה יפתח את הדף במקום הבלוג (אל תשאירו אותי לבד, אפילו לא לרגע אחד....)
חשיפה ראשונה ובלעדית של חלקיק קטן מהתוכניות לקיץ:
לקרוא כתבים של חנוך לוין וסיפרי פילוסופיה כבדים וגם מחדש את פו הדוב המקורי, עליסה בארץ הפלאות וספרים באנגלית שאני מתכננת להזמין מהאינטרנט על תולדות הפרופורמנס.
לראות מאיה דארן, פליני, גודאר, טריפו, ואיבון ריינר. ועוד מלא שמות של אנשים שעשו דברים חשובים.
לבכות שאני פשוט לא מבינה כלום.
לאכול רק מה ששוה את זה.
לרקוד מלא ובחינם.
אגב, אחרי שאתמול הייתי בבית ספר 14 שעות עוד לא יצאתי מהבית היום. יש גם ימים כאלה.
כל כך קל לא לעשות. כל כך קל לרצות. כל כך קל לדבר על זה. זה פשוט אידיוטי. באנגלית הם משתמשים לפעמים בביטוי 'טו-אקזיקיוט' מין הוצאה לפועל, ואני חושבת על הקשר ל'אקזיקיושן' שזה הוצאה להורג. השורה התחתונה היא שדברים נעשים ולא מעצמם. *דרושים* אנשים שילחצו play
(שימו לב> הקליפ הבא לא מתאים לבעלי סיבולת לב-ריאה חלשה)
שבת שלום
אני מעוניינת להשתתף
אני מתעמקת כרגע במהות של השילוב בין גבוה ונמוך.
אם יש לכם זמן פנוי שלא מבוזבז כראוי אני מעוניינת להמליץ על תוכנית של ערוץ 8 שראיתי כאן כמה פרקים שלה. זה מין ריאלטי למתוחכמים. כל פרק הוא שעה של סיכום של יממה. רוני קובן מבלה 24 שעות בתוך חדרון עם 'אישים'. בינתים ראיתי את הפרקים עם מרינה מקסימיליאן בלומין, עם תיקי דיין ועם אתגר קרת. זה גורם לך להתאהב באנשים האלה. וספציפית שלושת הדמויות האלה בפרט "מוכרים" באיזשהו אופן את החיים, את ה-"הקיום האנושי". ועכשיו פתאום אני חושבת על זה שגם שלושתם יוצרים באיזשהו אופן וגם שזה נראה לי רעיון טוב. אל תתפלאו אם אני אזמין אתכם להיות איתי 24 שעות באותו חדר.
בכל מקרה, אחרי שאמא שלי שלחה לי את הלינק הזה החלטתי שזה זמן טוב לחגוג את העבודה שסוף סוף הבנתי איך הופכים את המילים עצמן ללינק. אבל עדיין נשארה הבעיה שאם תלחצו זה יפתח את הדף במקום הבלוג (אל תשאירו אותי לבד, אפילו לא לרגע אחד....)
חשיפה ראשונה ובלעדית של חלקיק קטן מהתוכניות לקיץ:
לקרוא כתבים של חנוך לוין וסיפרי פילוסופיה כבדים וגם מחדש את פו הדוב המקורי, עליסה בארץ הפלאות וספרים באנגלית שאני מתכננת להזמין מהאינטרנט על תולדות הפרופורמנס.
לראות מאיה דארן, פליני, גודאר, טריפו, ואיבון ריינר. ועוד מלא שמות של אנשים שעשו דברים חשובים.
לבכות שאני פשוט לא מבינה כלום.
לאכול רק מה ששוה את זה.
לרקוד מלא ובחינם.
אגב, אחרי שאתמול הייתי בבית ספר 14 שעות עוד לא יצאתי מהבית היום. יש גם ימים כאלה.
כל כך קל לא לעשות. כל כך קל לרצות. כל כך קל לדבר על זה. זה פשוט אידיוטי. באנגלית הם משתמשים לפעמים בביטוי 'טו-אקזיקיוט' מין הוצאה לפועל, ואני חושבת על הקשר ל'אקזיקיושן' שזה הוצאה להורג. השורה התחתונה היא שדברים נעשים ולא מעצמם. *דרושים* אנשים שילחצו play
(שימו לב> הקליפ הבא לא מתאים לבעלי סיבולת לב-ריאה חלשה)
שבת שלום
איך קניתי מחדש בחנות במבה שהביאו לי מהארץ ב-99 סנט
יום רביעי, 7 באפריל 2010
יום שלישי, 6 באפריל 2010
ma-ya is attending reality
מחשבות מנקרות את גופי. תוקפות איבר אחרי איבר.
כבר דיברנו פה פעם על ציפיות. אני צועדת במסדרון ארוך מלא דלתות ומתקדמת לאחור.
הידיות זהות. הסילואטות של חורי ההצצה שונים זה מזה. והמציצים משתנים בהתאם גם הם. בכל זאת, הכאוס יש בו סדר פנימי.
היו-טיוב מסווג אותי בקטגורית אל -חזור. כל הזמן מציעים לי שירים של שלמה ארצי. אני עומדת איתנה על המעט שהוא שלי. נאבדת בכוח. ומגיעה שוב לאותה נקודה. אבל עכשיו היא מוכרת ונעימה. http://www.youtube.com/watch?v=YobhTuiFKww&playnext_from=TL&videos=NWKXaihG3dI&feature=grec
כותבת את השם (שלי?לאו דווקא) בריפיט. שומעת את השיר בריפיט. מין רצון עמום להיות בעומס. אבל בעומס מהסוג הנכון. הלו"ז גמיש. הראש גמיש. השריר גמיש, אבל לא מהסיבות הנכונות. הגוף רוטט. מילים נוראיות עם קונטציה של חדשות כמו "הדף" ו"רסיס" חוזרות למקור ומוקטלגות אצלי בראש מחדש. האגלית מבדילה לי את העיברית. העולם פונה אלי במייל dear maya יש לכולנו הצעות שאת פשוט לא יכולה לסרב להן. נלחמת בעצומות ומכתבי שרשרת. עמותות ללא רווח נראה לעין. שאלות קיטבג, מחשבות שנמרחות כמו מסטיק. פתאום הבאבל טי מזה לא טעים לי. ההורמונים והאטומים והג'יטונים. הכל ניתן לפרוט. לפרוט על מיתרים/ על העצבים. http://www.youtube.com/watch?v=NA9mxA9B0OQ&playnext_from=TL&videos=Ffg2X4fV5eE
http://www.youtube.com/watch?v=V3oa-X9EN_U&feature=related אין צורך לקרוא בין השורות. אבל את האותיות הקטנות אסור בשום אופן להפסיד. מעניין אותי ללמוד על ההיסטוריה של המחוות/ ג'סטות הפיזיות של המציאות שאני מתקיימת בתוכה. מי המציא את המחיאות כפיים? מתי יש פעם ראשונה תיעוד של מחיאות כפיים מהקהל (בטח בתנ"ך...) מי הראשון שעשה קולות של ציקצוק עם הלשון? באיזו נקודה גאוגרפית על הגלובוס נולדה הקריצה? אני מדמיינת את האשה הראשונה צוחקת בפעם הראשונה ממשהו ומזה נבהלת.
http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related הרי מתישהו אני צריכה לחזור קדימה.
כבר דיברנו פה פעם על ציפיות. אני צועדת במסדרון ארוך מלא דלתות ומתקדמת לאחור.
הידיות זהות. הסילואטות של חורי ההצצה שונים זה מזה. והמציצים משתנים בהתאם גם הם. בכל זאת, הכאוס יש בו סדר פנימי.
היו-טיוב מסווג אותי בקטגורית אל -חזור. כל הזמן מציעים לי שירים של שלמה ארצי. אני עומדת איתנה על המעט שהוא שלי. נאבדת בכוח. ומגיעה שוב לאותה נקודה. אבל עכשיו היא מוכרת ונעימה. http://www.youtube.com/watch?v=YobhTuiFKww&playnext_from=TL&videos=NWKXaihG3dI&feature=grec
כותבת את השם (שלי?לאו דווקא) בריפיט. שומעת את השיר בריפיט. מין רצון עמום להיות בעומס. אבל בעומס מהסוג הנכון. הלו"ז גמיש. הראש גמיש. השריר גמיש, אבל לא מהסיבות הנכונות. הגוף רוטט. מילים נוראיות עם קונטציה של חדשות כמו "הדף" ו"רסיס" חוזרות למקור ומוקטלגות אצלי בראש מחדש. האגלית מבדילה לי את העיברית. העולם פונה אלי במייל dear maya יש לכולנו הצעות שאת פשוט לא יכולה לסרב להן. נלחמת בעצומות ומכתבי שרשרת. עמותות ללא רווח נראה לעין. שאלות קיטבג, מחשבות שנמרחות כמו מסטיק. פתאום הבאבל טי מזה לא טעים לי. ההורמונים והאטומים והג'יטונים. הכל ניתן לפרוט. לפרוט על מיתרים/ על העצבים. http://www.youtube.com/watch?v=NA9mxA9B0OQ&playnext_from=TL&videos=Ffg2X4fV5eE
http://www.youtube.com/watch?v=V3oa-X9EN_U&feature=related אין צורך לקרוא בין השורות. אבל את האותיות הקטנות אסור בשום אופן להפסיד. מעניין אותי ללמוד על ההיסטוריה של המחוות/ ג'סטות הפיזיות של המציאות שאני מתקיימת בתוכה. מי המציא את המחיאות כפיים? מתי יש פעם ראשונה תיעוד של מחיאות כפיים מהקהל (בטח בתנ"ך...) מי הראשון שעשה קולות של ציקצוק עם הלשון? באיזו נקודה גאוגרפית על הגלובוס נולדה הקריצה? אני מדמיינת את האשה הראשונה צוחקת בפעם הראשונה ממשהו ומזה נבהלת.
http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related הרי מתישהו אני צריכה לחזור קדימה.
יום שני, 5 באפריל 2010
מלא זמן לא ראיתם לי
(ניתן ללחוץ כמעט על כל תמונה כדי להגדיל אותה) (הכל יצא לי בסדר הפוך ממה שהיה היום בבוקר ועד לפני כמה ימים) (איזה פינוק) (אין על סיפוק ויזואלי) (תגיבו)


יום שישי, 2 באפריל 2010
פתיחת העונה
מרוקנת ומלאה.
למילים אני נמסה בעיברית יש משמעות רומנטית בעיניי 'אי-אם מלטינג' באנגלית נשמע לי סופני משהו.
לא אכפת לי כרגע אם אתם מבינים או מצליחים לעקוב. אני פשוט צריכה לכתוב. הארקה למציאות. לראש שלי. שעף קדימה ואחורה ובזמן ובחלל. ומעל ההרים והגבעות ובים וביבשה. כל העומד מלפני מצדדי ומאחורי הוא העומד. אולי אני חוזרת על עצמי אבל לפחות זה חדשות טובות.
http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related
ההופעה היייתה פיצוץ (שימו לב זה גם מחשק מילים).
ואחריה היה לי ערב נפלא ויין אדום ואז אתמול ראיתי וקניתי קצת דברים יפים בתערוכת פיציפקס שמעצבת הזמינה אותי ואתמול והיום אכלתי טוב וקמתי מוקדם ממש והייתי בגראג' סיילים 'עם הדודים' ועכשיו אני הולכת לחברים. בהחלט כך נראה ל"וז עמוס של מישהי שיש לה אלף ואחד פרויקטים להגיש בשבועיים הקרובים בלימודים. הסדר עדיפויות שלי עובד לטובתי. ואם מחר נמות אז לפחות שאני אהיה לבושה יפה.
טעם טוב.
לנסות לא ליפול ישר לקערה של הקיטש' ולא לבכות על אייס לאטה שנשפך. להשקיע בהגשה, וללמוד להעריך נכון את המציאות. קיבלתי היום מחמאה:
you have a good eye
אני לוחצת סנד מהר מהר לפני שאני מתחרטת על המייל הזה. לפני אני נמנעת מלפרסם את הפוסט הזה. לפני שאני מספיקה למתן את הדברים או לערוך אותם. הכל 'אה-לה-נטורל'. אני מזיינת לכולם חופשי את השכל. אם לא מחשיבים את כל הסיבוכים שזה עובר בראש. כמה נפלא יהיה להיות במבוך שעשוי מעצים ושיחים. אף פעם לא הערכתי את זה מספיק ופתאום היום נורא בא לי. ישר מולי בחלון הסי-אן-טאוור פועם בתאורה בקצב של הלב שלי.
נשמתי נעתקת ממקומה. הכפתור ניתק. הטלפון ניתק. הוא ניתק לי בפרצוף. לא, לא באמת. רוקמת תוכניות בקצוות של מפיות.
לא הייתי יומיים ליד המחשב וזה קצת כמו לחזור ולנשום. קנדה עשתה אותי אחרת. בעיות חדשות של קשב וריכוז. אולי זו לא האמת. פשוט בא לי להיות עכשיו כאן ממש. כלומר לעשות רק דבר אחד בכל פעם אבל ממש לעשות אותו. או שבכלל לא. הכל או כלום. מלח ופלפל בתוך אותו מיכל. הכרתי פעם בית שזה היה בו ככה. זה מצא חן בעיניי.
נזכרתי בביטוי שוברת לבבות קטנה http://www.youtube.com/watch?v=gwA8OQFR9uI
לקנדים אין מספיק בייצים אז המציאו להם חג. קוראים לזה איסטר ויש שוקולד אז גם אני חוגגת.
מה שלומכם???? תכתבו משהו.
(יערולי ראיתי אותך בתמונה מערב פסח הפוני מדהים)
נשיקות. לכווווווולם.
למילים אני נמסה בעיברית יש משמעות רומנטית בעיניי 'אי-אם מלטינג' באנגלית נשמע לי סופני משהו.
לא אכפת לי כרגע אם אתם מבינים או מצליחים לעקוב. אני פשוט צריכה לכתוב. הארקה למציאות. לראש שלי. שעף קדימה ואחורה ובזמן ובחלל. ומעל ההרים והגבעות ובים וביבשה. כל העומד מלפני מצדדי ומאחורי הוא העומד. אולי אני חוזרת על עצמי אבל לפחות זה חדשות טובות.
http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No&feature=related
ההופעה היייתה פיצוץ (שימו לב זה גם מחשק מילים).
ואחריה היה לי ערב נפלא ויין אדום ואז אתמול ראיתי וקניתי קצת דברים יפים בתערוכת פיציפקס שמעצבת הזמינה אותי ואתמול והיום אכלתי טוב וקמתי מוקדם ממש והייתי בגראג' סיילים 'עם הדודים' ועכשיו אני הולכת לחברים. בהחלט כך נראה ל"וז עמוס של מישהי שיש לה אלף ואחד פרויקטים להגיש בשבועיים הקרובים בלימודים. הסדר עדיפויות שלי עובד לטובתי. ואם מחר נמות אז לפחות שאני אהיה לבושה יפה.
טעם טוב.
לנסות לא ליפול ישר לקערה של הקיטש' ולא לבכות על אייס לאטה שנשפך. להשקיע בהגשה, וללמוד להעריך נכון את המציאות. קיבלתי היום מחמאה:
you have a good eye
אני לוחצת סנד מהר מהר לפני שאני מתחרטת על המייל הזה. לפני אני נמנעת מלפרסם את הפוסט הזה. לפני שאני מספיקה למתן את הדברים או לערוך אותם. הכל 'אה-לה-נטורל'. אני מזיינת לכולם חופשי את השכל. אם לא מחשיבים את כל הסיבוכים שזה עובר בראש. כמה נפלא יהיה להיות במבוך שעשוי מעצים ושיחים. אף פעם לא הערכתי את זה מספיק ופתאום היום נורא בא לי. ישר מולי בחלון הסי-אן-טאוור פועם בתאורה בקצב של הלב שלי.
נשמתי נעתקת ממקומה. הכפתור ניתק. הטלפון ניתק. הוא ניתק לי בפרצוף. לא, לא באמת. רוקמת תוכניות בקצוות של מפיות.
לא הייתי יומיים ליד המחשב וזה קצת כמו לחזור ולנשום. קנדה עשתה אותי אחרת. בעיות חדשות של קשב וריכוז. אולי זו לא האמת. פשוט בא לי להיות עכשיו כאן ממש. כלומר לעשות רק דבר אחד בכל פעם אבל ממש לעשות אותו. או שבכלל לא. הכל או כלום. מלח ופלפל בתוך אותו מיכל. הכרתי פעם בית שזה היה בו ככה. זה מצא חן בעיניי.
נזכרתי בביטוי שוברת לבבות קטנה http://www.youtube.com/watch?v=gwA8OQFR9uI
לקנדים אין מספיק בייצים אז המציאו להם חג. קוראים לזה איסטר ויש שוקולד אז גם אני חוגגת.
מה שלומכם???? תכתבו משהו.
(יערולי ראיתי אותך בתמונה מערב פסח הפוני מדהים)
נשיקות. לכווווווולם.
הירשם ל-
רשומות (Atom)