יום שלישי, 16 במרץ 2010

עוד פינוקים וויזואלים בחסות נואבה יורק







אלגנטיות מקומית ב"לייב"

לתת למיכל לצלם. לנסות להיכנס לה לעיניים. בוידאו אחד מיכל תפסה אותי ברגע מכריע ובזוויות מרשיעות בשירותים האקסלוסיביים של הניו מיוזיאום. בוידאו השני רואים ושומעים הבזקים מושלמים של הנאה. אגב, הכדור מראות שמעלינו הוא גלגול ההתגלמות הגשמית של נעמה בברוקלין 3>

יום שישי, 12 במרץ 2010

(*) 0148

N-Y-C here I-M
סיכום זריז של יומיים בתפוח הגדול והרטוב.
אני ומיכל ואני ומרינה. לא, באמת. זמן אייכות וכל זה.
יש לי כל כך הרבה מחשבות ומה להגיד ולא נראה לי שזה משנה. ניו-יורק לא צריכה אותי אבל מדי פעם אני צריכה אותה.
מתקתקת קווים במטרו. קפצנו לרקוד בברוקלין. קפה באפ-טאון. הזלת ריר בכמות לא רצוניות בסטודיו של הקופר-יוניון. אמא יש רק אחת. הסופר כלונה-פארק. דברים של ה-בזול ודברים של ה-ביוקר. לימוזינות לבנות שמחכות. אינסטליישן מטריות אינסופי. מפעל חיים בתחום האמנות. המשמעויות של המילה "הכרה". גרבי שקיות פלסטיק. ג'אנק איכותי וערגה לדברים שבאים במצב צבירה של קרם. סכ"ה הן דומות. שתי נשים חשובות וחזקות שיש להן השפעה ישרה על החיים שלי. ואני עוד אחזור. לניו-יורק, למיכל, למרינה.

רשימת דברים:
>הקשר בין הלחיים של הפנים ללחיים של התחת (ביחיד-לכי לחי)
>למצוא דרך להישאר במקומות שאני אוהבת אחרי שהם נסגרים לקהל
>המונח "משתמש קבוע"
>למשוך (לה) בצמה
>איך הרגע של המפגש מוחק את תקופת ההמתנה
>דברים שמכרסמים. קנאה, רעב, חיות
>גם אני וגם אבא שלי כל הזמן מתנתחים.
>גאות ושפל בהקשר של איפור
>הצבע שחור
>דברים שבאים בסגנון של שיש. עוגה, גבינה
>חופשה בתוך/במהלך חופשה
>לנסות להבין למה אני אוהבת הפתעות
(*) זה המספר מבקר שלי בפרופרופרמנס של מרינה אברמוביץ במומה. בסוף הוצאתי לשון, היא לא התרשמה.
נ.ב. האם רחוק מהעין זה בהכרח רחוק מהלב? אף אחד לא העיז להגיב באופן רישמי (או לא רישמי) על התמונות. האם האמנות מתנקמת בי וכולכם מכחישים אלי כל קשר? האם זו הקנאה בשפם שבלעה את לשונכם?

maya in wonderland

מה אם אפשר היה להשתיל את זה לתמיד. לראות תלת מימד בעולם האמיתי של התלת מימד. להיות תקועה בפנטזיה. לא להחזיר את המשקפיים המגוחכות בסוף הסרט. לחיות 3D. אולי זה עניין של בחירה. ללמוד להרגיש יותר. לחדד את החושים. להגביר את הווליום של המודעות. יש ימים כאלה, שהצבעים ציבעוניים יותר. צריך להתאמן על זה, נראה לי.
טקס פוסט מודרני: לעמוד בתור, לשבת בלי לזוז בחדר חשוך עם עוד הרבה אנשים זרים, לתקוע פופקורן עמוק בין הרווחים בשיניים, להיבלע ביצירה של כמה אנשים שעבדו קשה. קרני אור וכמה צלילים מוקלטים. סיפורי בדים. אני לא מרגישה שאני מסוגלת לתת ביקורת קולנוע ראויה. רמת ההנאה שלי תלויה באינספור גורמים ומשתנים. אני הולכת לישון הלילה כשאני חושבת על טים ב' ועל ג'וני ד'. על רמת התיסכול שהם בטח מרגישים כשהם "עושים" קולנוע. זה לא שאין הצלחות כבירות והתרגשות גדולה. אבל אם זה מה שאפשר היה לתרגם למימד הפיזי אני מוכנה לשלם הרבה כדי לראות מה הולך להם בראש.
ונחזור רגע ללואיס ק'. או יותר נכון לצ'ארלס ד'. לאהבתו הניצחית לילדות קטנות. לפיצול האישיות האדיר שהוא פיתח בין המתמטיקה והמספרים לאותיות ולסיפורים. יצירות מרובות רבדים הם מוקד משיכה גדול מאוד מבחינתי. יש כל כך הרבה פרטים והתרחשויות שקשורות לספר ולאיך שהוא נכתב, ויש כל כך הרבה הקשרים וחיבורים שהוא יוצר. מי זה האדם הזה שיכול להכין משהו בסדר גודל כזה שמאה וחצי לאחר מכן זה עוד מזין אנשים.
אני רוצה גם.
להרשות לעצמי ליפול לבור. אני כמעט בטוחה שאליס אין וונרלנד היא חברה של לוסי אין דה סקיי. ואולי שמרי פופינס היתה מטפלת שלהן כשהן היו קטנות.
חיפשתי את השם אליס ביו-טיוב. ממש התאים לי השיר הבא שהופיע באופציות הראשונות. רעל. סוג של השראה. משהו אחר שזורם בורידים. אין גבולות ממשיים לדימיון.
http://www.youtube.com/watch?v=Qq4j1LtCdww

יום רביעי, 10 במרץ 2010

אנ(ט)י היסטמין

רק כמה מילים. להפיג את הדממה. אני כבר מרגישה מחוייבות לעדכן "אתכם". מי ואיפה שלא תהיו. קצת גם בשביל לעדכן את עצמי. הלו"ז צפוף והמלאכה מרובה. המשפחה הגרעינית שלי כאן איתי השבוע. עד שסיגלתי לעצמי איזושהי שגרה היא נגוזה. הדבר היחיד שיציב זה הגריד רחובות של טרונטו. אני נהנית בחברתם ואוהבת אותם מאוד. מאוד. "הכל באשמתי" במובן הטוב של המילה. הסתעפויות ומעקפים. דרכים לא צפויות שבהן דברים מתחברים.



שאלות (בלשון זכר):
מתי בפעם האחרונה ממש צרחת?
אתה אוהב עמבה?
מה גורם לך להרגיש גברי?
אתה אוהב חריף?
אם היית מכשיר חשמלי, איזה מכשיר חשמלי היית?
האם אתה קורא עיתון באופן סדיר?
מה עולה לך בראש כשאתה אומר בקול רם את המילה "לחי"?
האם למילה "פירורים" יש קונוטציה חיובית או שלילית בעינייך?
מתי בפעם האחרונה שתלת משהו?


שאלות (בלשון נקבה):
מתי בפעם האחרונה ממש צרחת?
את אוהבת במבה?
מה עדיף כאב של אחרי ללכת על עקבים או כאב של אחרי שלובשים חזייה לוחצת מדי?
את אוהבת חריף?
איזה מהמילים הבאות יותר סקסית: עוטפת/נוטפת/שוטפת/לופתת/חופפת/מעפעפת?
מתי בפעם האחרונה גזרת משהו ומה זה היה?

יום שבת, 6 במרץ 2010

דבר אלי בפרחים. שמש בחוץ בטורנטו ואני משתזפת מההקרנה של המסך מחשב

ממש שניה לפני שהתעוררתי הבוקר חלמתי חלום רע. ידעתי שאני חולמת כנראה, כי בניגוד להיגיון פתאום מול הרעים הייתה לי המון תושייה. זה היה בחנות מאוד מוזרה. מין פסאג' סמטאות אנדרגאונד. וכל הויזואל היה כמו בסרט ישן רק שאני הייתי אני המודרנית. גוונים של חום ספייה וכחול, תאורה עמומה. אני רואה שהכל שם טחוב ומוזר (דוכני בגדים ישנים, אני מחפשת ג'ינס אמיתי) ומנסה להתקדם הלאה. יש מין וילון בד כחול כמו רשת אבל בהרבה שכבות. אני מסיטה אותו ומביטה למסדרון, חושבת לעצמי אם זו היציאה. גבר בא לעזור לי. אני לא מצליחה להיזכר את הדיאלוג בעיברית או באנגלית. למרות שאני חשדתי שזו מלכודת אני צועדת היישר לתוכה ואז במקום יציאה אני כלואה בין 3 אנשים והבן אדם שבא "לעזור לי" ולהראות לי איפה היציאה מחזיק/לופת אותי חזק. הם צוחקים עלי קצת שכאילו בכוונה נכסתי להם למסדרון האיום הזה. אולי זה נכון. אין לי אפילו איך להתחיל להתמודד איתם. אני חושבת לעצמי שאני אנסה לעשות כאילו אני משתפת פעולה, ואז אני חושבת שזה רעיון גאוני ומטומטם. אני לא יודעת איזו מהמחשבות חשבתי בחלום ואיזו בחיים. אני רק מבינה שלא יכולתי לדמיין מה הם הולכים ומתכננים לעשות לי או לפחות יכולים. אני תמיד מדמיינת את ה"וורסט-קייס-סנאריו" והפעם לא עלה לי שום דימוי. באיזשהו אופן נהנתי מהחלום, משהו בסט ובאנשים היה כל כך יפה ואני זוכרת שהתווי פנים של האיש הרע היו מוצקים ומעניינים (וקרובים אלי כל כך) אבל כמצד שני אני לא זוכרת כלום. זה נראה לי קשור לרמות של מודעות, כי אם הייתי מרגישה שזו המציאות הייתי כל כך בהלם שלא יכולתי להעריך את זה ולהתענג על כל הפרטים.

התחלתי את הבוקר עם אופרות ואריות וככל שעברו השעות שביליתי מול המחשב זה התרדר פלאים לכאסח ורוק. שיגעון. אבולוציה פוסט מודרנית. אני כל כך טובה בלזיין את השכל.
אני בעיצומו של איחוד משפחתי מרגש. שמתי לב שאולי אני קצת בדיסטנס גם כשהם כאן, אולי אני מנסה לפזר את הגעגועים איכשהו, לא להתרגל או להתמכר לתמיכה של התא המשפחתי. המרחק גורם להרבה עיוותים. צריך ללמוד להנות מזה כי אחרת זו סתם אובססיה מיותרת. יש משהו מרגש במאמץ שמתחשק לי לעשות כדי לשמור על כל הקשרים והאנשים שאני צריכה בחיים שלי. רמות שונות של תקשורת. ערוצים חדשים. (וירטואוזיות וירטואלית. זה רק אני וה-אווטאר שלי). אני מאוד משתדלת ולא מתחשבנת, זה לא הגיוני. מרקמים של אהבה וטקסטורות של געגוע. וניואנסים של צבעים. לפעמים אני עיוורת-גוונים.

וזה משהו טוב בשבילכם:
http://www.youtube.com/watch?v=oEHVeXtaa3g
וזה מוכר וידוע (ושחוק?!) אבל זה הצחיק אותי נורא כי הפרח שתקעו לה בשיער זה הפרח שאני הכי אוהבת. זה מין צמח קלישאתי כי הוא זה שתמיד מוסיפים בצד לזרים של וורדים וכלות. בעיברית השם הוא גיפסנית. והשם שלו באנגלית זה baby breath. משגע לא?

יום חמישי, 4 במרץ 2010

"קיצור תולדות הכול"(*)

רשמים לא מסודרים מתוך הפרופורמנס האחרון. (הישארו איתנו גם לקטעים הבאים: צילומי האילוסטרציה המקוריים בדרך.)
אני מרגישה שהצלחתי לייצר אמ(נו)ת. זו רק אני או שיש לי שיגעון גדלות?

המילה הומור היא במקור מושג רפואי!!!! תראו כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Humour. והציטוט הבא הוא מכאן: http://www.notes.co.il/greengross/41900.asp . מבחינתי זה גילוי מדהים (אבא, למה לא גילית לי?).
"מקור המילה "הומור" במילה הלטינית humorem, שפירושה "נוזל". היפוקרטס, הנחשב לאבי הרפואה, האמין, במאה ה-4 לפני הספירה, שבריאות טובה תלויה באיזון של ארבעה נוזלים (הומורים) של הגוף (דם, ליחה, מרה שחורה ומרה צהובה) מאוחר יותר יוחסו לנוזלים הללו תכונות פסיכולוגיות, והיחס בין הנוזלים השונים קבע את אופיו של האדם ואת הטמפרמנט שלו.... במאה ה-16 התפתחה המילה "הומור" (humor) מהמילה הצרפתית humeur, והחלה לסטות מהמשמעויות המקוריות שלה. המילה החלה לשמש לתיאור כל התנהגות הסוטה מהנורמה החברתית המקובלת. מכיוון שאנשים שהתנהגו בצורה כזו נתפשו כמוזרים וככאלו שאחרים שמו ללעג וקלס, התחיל להיבנות הקשר בין המילה הומור לצחוק, והמילה החלה לתפוס את מקומה בקומדיות. האנשים המוזרים, שאחרים נהנו לצחוק עליהם, נקראו הומוריסטנים (humorists), ואנשים בעלי חוש הומור נחשבו כאלו שחיקו את התנהגויות ההומוריסטנים. כך, חוש הומור נחשב ליכולת לגרום לאחרים לצחוק. רק לקראת סוף המאה ה-19, המונח "הומוריסטן" קיבל את משמעותו המודרנית – אדם היוצר הומור על מנת להצחיק אחרים"

הסאונד של 20 איש צוחקים בטירוף. אני מקשיבה להם תוך כדי שאני עושה פרצופים למצלמה וחושבת לעצמי מעניין למה הם ככה צוחקים, איך למרות כל הפיצול אישיות אני עדיין לא מצליחה להיות קהל במופע שלי?
לנסות לפתח רגישות קומית מבחינת התיזמון. שלא יהיה ארוך מדי ולא קצר מדי. לא חם ולא קר מדי. מספיק לח אבל לא רטוב, מספיק נוח אבל לא יותר מדי. מצחיק מצחיק אבל בעצם עצוב או לפחות אמיתי. לנצח את הטכנולוגיה ולהצליח לייצר דרך הערוצים הדיגיטליים משהו אותנטי. חשיפה באמצעות הוספה של עוד גורם למשוואה (בניגוד לעובדה שבשביל לעשות אמנות לפעמים נדמה לי שכולם מתפשטים כל הזמן. ניחא). לאזן רמת הנאה עם רמת מתח ועניין. שמספיק יבינו אותי אבל שתמיד גם ימשיכו לתהות על קנקני ועל זקני.... :})
שוב, ההצלחה תלויה ברמת היחסים בין התוצר הסופי לפורמט שאותו אני מנכסת לעצמי.
i will never forget my first TED talk
אני באמת חייבת להשיג את הוידאו הזה ולשלוח להם אותו.
לשמור על המתח בין ה-REAL ל- FAKE.
>>to form a deform<<
יש ימים כאלה. להצליח לגשר על הפער. להגיע לחשיפה של האמת האמיתית והפנימית. "אסנס"
אז ציירי לך שפם http://www.youtube.com/watch?v=a6FWhFiM_4k ופשוט תעשי מה שאומרים לך.

ואני רק אוסיף שהיה לי מרגש שהיו בקהל חברים טריים מקומיים שלי שבאו לראות אותי מתחחפת על חשבון הזמן הפרטי שלהם באודיטוריום המפואר של הבית ספר שלהם. זו כנראה אהבת אמת. חוץ מזה כולם כאן איתי מוסרים לכם ד"ש: בילי ואנדי ומרינה. קית', מרלין ואיימי, ואפילו מדונה ואלביס.
(*) הכותרת גנובה משם של ספר של קן וילבר. עוד לא קראתי אבל יש המלצות.
(**) והערה לסיכום הפוסט הקודם: א' א' ד' א' מ' א' ת' !

סבב מהיר של דיוור ישיר מ-א' ועד ת' (בהנחה שיש מי שקורא את הבלוג)

שימו לב: כל השמות המלאים והאותיות האחרות שמורים במערכת. על מנת למנוע אי נעימויות אם שמכם אינו מופיע כאן או שנפלה טעות כתיב או טעות באופי האיחול חשוב שתדעו שמדובר בטעות אנוש ותו לא.

לקוראים ר' ו-ת'> טורנטו כן מחכה לכם. לא תהיו כאן אף פעם לבד.
לקוראת ר'> חבל לך על הזמן. יהיה להיט.
ל-ל'> חושבת עליך.
לקורא נ'> סחתיין, זה לא היה קל.
לקורא א' המקורי> ה-ס' היה נראה מעולה. ואני מתעלה על עצמי ושולחת ברכה גם למושא הקנאה-ר' הרחוקה.
לקוראות המכובדות מ' ו-נ'> הזנקת השלישיה האינטרנטית מתקדמת בקצב של זחילה. אבל חשוב שתדעו שאני נאמנה לכן כמו ראשי התיבות המתוקים שלנו.
לקוראת ק'> חיבוק חזק חזק. ועוד יותר חזק.
ל-א'1> עזוב, לא נורא, עבר לי.
ל-א'2> הצילו!
ל-א'3> מלא מלא מלא נשיקות וד"ש לוהט למוקי.
ל-א'4> נא להמשיך באותו הקצב, ולצוף מדי פעם גם בשבילי.
לכל ה-א'לפים> עכשיו כשאני ב' הלך עליכם לגמרי. רק חשבתי שכדאי שתדעו.
ל-נ', א' ג' ו-ר'> תודה שבאת. הייתם קהל נפלא.
ל-ר'> אני מצפה בכיליון עיניים. ואתה?
ל-ג'> מה יהיה? איך הבוטן?
ל-מ'> הרסת אותי.
לקוראים ש' ו-א'> כתב היד שלכם ריגש אותי אינסוף. אני אענה לכם באותו מטבע עם חזרתה של המשלחת לארץ.
לקוראת הנאמנה והיקרה מ'> תודות מרובות על המשלוח מנות ה-מ-ה-מ-ם שנחת אצלי בדירה. אוזני המן הישר מארץ הקודש הן מצרך נדיר בקנדה הקרירה והברכה כבר מוצגת לראווה על אדן החלון במטבח. המלכה-האם נחתה באופן מסודר, מספק ומניח את הדעת ומאז אנחנו מתמקדות רק בחגיגות ופינוקים. אני שולחת לך מלא אהבה ולכל הצדיקים שסביבך גם!

ושלא תגידו שלא אמרתי תודה וסליחה ושלום
מ'

ארכיון הבלוג