יום ראשון, 29 באוגוסט 2010
יום רביעי, 25 באוגוסט 2010
אם משהו כתוב בכחול זה אומר שזה לינק
"כיצד תדעו שהריבה מבושלת כדבעי? הניחו כפית של ריבה חמה היישר מהסיר המהביל על צלחת קפואה וחכו. אם לאחר שתי דקות הריבה עדיין נוזלית, המשיכו לבשל. אם היא נקרשה - פרסו את הלחם והחילו לחגוג"
יום שלישי, 24 באוגוסט 2010
"אופי זה לכונפות" (ציטוט מחולצה בשוק בצלאל)
מי היה מאמי-מן???
אז ככה. חוץ מלהתלהב מהמחסום כתיבה *שקר כלשהו* שכביכול תקף אותי. אני שוב בקטע של וופלים.
בפלים, וופלות, בלות, וופלים. איך שאתם מוצאים לנכון.
זה התחיל בצבא (כמו כל הדברים הרעים) ותוקף אותי עד עצם היום הזה. גלים גלים.
האמת שהייתם צריכים לראות את זה בא. באחת הדירות שראיתי בעודי משוטטת ומנסה למלא את הרעב לנדלן בעיר הקודש זוג שותפים פוטנציאלי פתח לי את הדלת לדירה שהייתה ריקה לחלוטין. "תדמייני את זה עם דברים, כן?" הם דיברו כאילו מתוך שינה. הם ישבו במה שלימים יקרא הסלון, על הרצפה הבהירה וסביבם מטעמים. אני זוכרת במדויק- שרוול 100 כוסות פלסטיק חד פעמיות, בקבוק נסטי אפרסק (!), בקבוק תפוזים וחבילת מנעמים מצופים. מהמשפחתיות האלה.
רק אחרי כל הקישקושים (ובו בזמן שעוד 4 בנות נואשות שכמותי פקדו את הנכס) הבנתי- הם הציעו לי ממרכולתם, אך לא הגישו פירור. נסיתי להיות חיננית במשך 20 דקות בעוד הבחורה מסבירה על איך כייף יהיה איתם ומנשנשת מהצד מהחבילה שהייתה רחוקה ממני שנות אור והבחור ההזוי לא הפסיק לשחק בעצבנות בחבילת הכוסות שלא שיתפה איתי פעולה ונשארה אך ורק אצלו.
בערך מאז אני צמאה ורעבה. לוופלה ומיץ. תאמינו או לא.
to reach the untraceable
ואז, היום (בוקר בהיר ולח אחד), בסופר, עשתה לי עיניים חבילת מן. פרווה, חיטה מלאה ושוקולד. לא בשבילכם. בשבילי. 200 גרם, נבלעו תוך חצי יום, רק בשביל השקט הנפשי ככה, אתם יודעים.
אנד דיס איז פור דה פיפל אברוד>>>
יום שבת, 21 באוגוסט 2010
מצב רוח נקודות עקשני
גבינה בולגרית. מחסום כתיבה. מעברי גבול. מתקני אקסטרים. לראות מבעד לרשת.
מדידות. שיחות ממתינות. עוגות רטובות.
זה לא שיזוף :) זו פריחה... ליבלוב של ממש
יום שבת, 14 באוגוסט 2010
יום שישי, 13 באוגוסט 2010
יום ראשון, 1 באוגוסט 2010
Juxtaposition , סנדלי מדוזה, מצבי רוויה וגעגועים לעזריאלי
"שני אנשים יושבים על הדלפק בתוך בית קפה שנמצא בקומת הכי עליונה של הקניון, אחד מהם פונה לשני ואמר לו : יש פה זרמי אוויר מאוד מוזרים ליד הבניין, רוצה להתערב שאני קופץ מהחלון ולא קורה לי כלום ? הוא הולך לחלון קופץ ממנו וכעבור כמה דקות הוא נכנס שלם ובריא בכניסה של בית הקפה, הבחור השני נדהם והוא בעצמו איש שמאוד אוהב אתגרים ודברים מיוחדים, הוא ניגש גם אל החלון וקופץ. הוא נפל על המדרכה ומת. הברמן פונה לאיש הראשון שקפץ ואומר : "סופרמן, אתה מזה דפוק כשאתה שיכור!"
את ההגיגים אני אשאיר כרגע לעצמי. תערוכות סיום הן כנראה דבר רגיש והאמת היא שכבר מעכשיו מעיבה עלי התחושה שאני "הבאה בתור"...אבל אין סיבה לחסוך ממכם את הדימויים הנבחרים מראש ההר. להצצתכם אודה:
דין ו- דברים מהעת האחרונה >>> אס אם אסים כפי ששלחתי לביתי
פארמינדס ספר "אחת" בקול רם.
הגעתי למסקנה שאם אני עד הסוף מבינה כנראה שמשהו לא בסדר.
"מפאקמן ועד באבלס- עיגולים ומהלכים במרחב הוירטואלי בראי הזמן"
הריח של האלהאש כמעט בלתי נסבל. (ע'). סוף לעצירות, אין.
פיטנגו, פלמינגו. חיות אחרות.
"רישום שלאחר מעשה". עבודת אמנות שלא עובדת. (לא ג'ודו אלא קארטה) ARTRA
(מפולנית:) לדאוג= אהבה. טו טייק קר- וגם- טו וורי
לשיעור הבא יש לקרוא עד עמוד 69 ועד בכלל בכתבי יואל הופמן.
במיטבי, לא. אני. מ-0 ל-100 ומכל הבא ליד. פליי מי טו דה מוווווווווווווווווווווווווווווווווון
ופתאום אני נזכרת באיזה אחד, סגל שמו. ואולי זה לא קשור בכלל אלי. אבל מגיעה לו אהבה. לכולם מגיעה.
