25

נשיפות

http://www.youtube.com/watch?v=sgn7VfXH2GY

שאיפות

http://www.youtube.com/watch?v=jHEEZEW1MhI

שוברת את השיא של עצמי

ורניסאז' חגיגות רבע כלל כבר היום את פריטי האספנות הבאים:

קרם חמאת שיאה בריח יסמין

גרביונים לבנים עם הדפס דוגמא מורכב של פייזלי בכחול

הספר החדש של רותו מודן "סעודה אצל המלכה"

כובע אופנוענים מקורי של הראלי דיווידסון. ראו הוזהרתם.

מעבר לעובדה שאני לועסת את עצמי לרוחב בימים האחרונים

(לא ברור אם הקיבה שלי גודלת ואני מתבגרת או להיפך)

קרו כל מיני נסים גלויים והקוורטט שלי נמצא כולו חי וקיים תחת אותה קורת גג בשעה זו ממש! טפו-טפו-טפו.

ובינתיים-

יש פתיחה מרגשת לאחות למחצה במוצ"ש, הבטיחו לי פורטרט ויגשימו לי חלום, איזו אחת חשובה הצטרפה למשפחת הבלונד ;), מחר בניכר חוגגים יומולדת למישהו אהוב+, אתמול לקחתי חלק בנהנתנות לשם נהנתנות (שזה פחות מופשט מאמנות לשם אמנות אבל לא פחות חשוב) ואני בעיקר מקווה בין לבין להצליח להישאר בזיכרון לעוד רגע אחד.

אכן, עומס קל.

לקתרזיס ראוי לחצו על הכותרת של הפוסט הקודם.

דבר בשם אומרו.

החלטתי לתת במה לקטע קצר, טרי, של כותב אנונימי כמוני בבלוג שלי. אני אוהבת אותו מאוד מאוד מאוד מאוד. תהנו.

"מופע 30 שנה למותו של ג'ון לנון -

הגעתי לקונצרט לגמרי במקרה, שאלתי את הקןנסירז' איזה קונצרטים אפשר לראות, זה היה אחד מהם. באינטרנט אי אפשר היה לקנות את הכרטיס האחרון, בשם של המדינה, ישראל לא הופיעה. רצתי לטיים סקואר לסוכנות כרטיסים. נכנסתי למשרד, ישבו שם שניים, ביקשתי לקנות כרטיס וקבלתי הסבר שאפשר רק דרך המחשב והם לא משרתים לקוחות רק המחשב. הסברתי לו שכבר ניסיתי והוא ענה שפשוט ארשום כתובת בניו יורק והכל יהיה בסדר, ואמנם כך, אז למה משרד עם אנשים שלא מוכרים כרטיסים? נסעתי בתחתית עד רחוב 72 Beacon Theatre .האולם היה מלא בקהל רב מהסוג שנעלם מהעיר, גינסים ומכנסי עור, זרוקים אמיתיים בני 60 ו-70 בגיל של לנון כאלו שראיתי לפני 30 שנה בלי GAP Banana Republic. היפיים אמיתיים בלי בוטוקס וניתוחים. אלו שניסו לשנות את אמריקה בוודסטוק ובאוברסיטת קולומביה שרפו צווי גיוס למלחמה בוויטנאם. המהפכה נכשלה, כולם נוסעים בטיולים מאורגנים ללאוס, קמבודיה והו צי מין סיטי. דניס הופר מת השנה, ארלי דוידסון נסחרת בבורסה, ושרה פיילין היא הנשיאה הבאה של אמריקה. ג'ון לנון נרצח לפני 30 שנה שהייתי בניו יורק, כפי הנראה גם הם היו פה ורק היום נפגשנו".

בפעם ה- 1,000

אני זוכרת סיפור מיתולוגי שכשהאחיות היו קטנות ולסדרה בטלוויזיה קראו קטנטנות הייתה אחת שהביעה צער על כך שהיא לא ממש יתומה. למה מיתגו את זה חזק באותה תקופה, ואפשר היה להבין שהיא קצת קלועה בבית שלה עם ההורים והאח והכל רגיל ואולי בבית יתומים גם לה תהיה שמלת ג'ינס מדליקה והרבה הרפתקאות. אני ממש לא יכולה להאשים אותה.

זה כמו הקליפ משבוע שעבר שגורם לכל בחורה סטנדרטית לרצות להיות חתיכה עיוורת שמפסלת בהינף יד פורטרט ראש של ליונל ריצ'י. ראיתי בתגובות שמישהו כתב שמאחורה זה נראה כמו פררו-רושה. אני לגמרי מסכימה.

רפאלו זה השם של הפררו הלבן. הוא עשוי מצופה קוקוס. כוכוס. סתם, אמרו שפרובוקציה מביאה קהל, אז אמרו.

ההרצאה הבוקר הייתה בכזה שיפוע שאני בטוחה שהארכיטקטורה השפיעה על התוכן. ישבנו קרוב ולמרות שלא היו ניצוצות רוק של אוצרים כוכבים אני שואלת את עצמי איך כל זה היה נשמע מגבוהה. או שאולי הייתי צריכה להתלבש יותר יפה. ידעתי לזהות בשם כמעט 50 אחוז מהקהל אם לא יותר. המגניבים והצעירים מילאו את המדרגות. ומלא שמות מילאו את החלל שבין ההיסטוריה לתיאוריה. לא, לא קוראים לי אראל'ה. לא, אני לא יכולה להגיד שבגיל 12 כל מה שרציתי בחיים זה לראות תערוכות אמנות. וגם עכשיו יש ימים שזה פחות מתאים בהם. אבל השאלה מה לי ולזה. מה לי ולהם. מי ומה הם בשבילי. מה ומי אני בשבילם. למה ככה ולא אחרת. ומה יהיה. כרגיל. שאלות שלא שואלים כדי לא להסתבך אבל אותי הם מעניינות.

הנס, למה אתה אלרגי, הנס? הלו?

עוד לא כותבת רק חושבת

סאונד דיאגטי

שם משתמש וסיסמא

מפולת

קיטניות

תוספים ותוספות

משלוחים מעבר לים

ורוד חלש

חצילי זברה

סמנטי, סנטי-מנטי

שתיים ברצף.

מי הקהל שלך

שאלות לווין

דילול במיים

ריפיט כקונספט

שלוש, שתיים, אחת. מההתחלה.

not there yet

מחזיקה את המעמד

הייתה לי תחושה היום שמרכלים עלי. אבל לא ידעתי אם אני נהנית מזה או שזה מכעיס אותי. כלומר, אני לא יודעת אם אני באמת רוצה לשמוע מה יגידו. אבל אני בהחלט כן חושבת על כך. וגם בלי קשר ישיר לכך אני בהחלט כן. לגמרי!

מחשבות בערוצים שאינם מקובלים. מאוחר, כרגיל, מאוחר. אף פעם לא מדי.

נקרעת בין קומנדיאנטיות לבין חזרה לתוכנית א'1. בכל מקרה כרגע עמוס ומעניין. ואני לא מכירה שום דרך אחרת. כל שבוע אני עולה קצת ברמה של התנועות, יורדת קצת ברמת החרדה (לא באמת) ומצליחה לשמר על המכחול לח. והמוח רך.

היום היה דיבור גדול על אמנות ועשייה ממקום של חופש. התחייבות לנתינה ועבודה קשה. ויוזמה. שלישי שלוש פעמים כי טוב. צנחו לי חוצונים על הסנטר. ואני לא זוכרת איפה שמתי את התבלין שקטפתי לקישוטים של מחר בבוקר. בחייאת ראבקום, אל תעשו לי שוב את כל הריגשי הזה עכשיו. מחרתיים ג'ף בא וגם ככה אני על זמן שאול.

שמות של אנשים גדולים: אלבר, קלדר.

טוב לי או רע לי. טוב לי אורלי.

אני זוכרת לא את התוכן אלא את האינטונציה. איך שיקמה אומר? ותו' לא.

הנה רישום של יואב אפרתי. והנה בלינק וידאו-רישום שיצר http://www.youtube.com/watch?v=4Nf41fNmQUw התבוננו היטב.